הנוהל בבלוג האתגרים Scrappy Hands הוא כזה שפעם בחודשיים אנחנו מקבלות את רשימת האתגרים לחודשיים הבאים כדי שנוכל להתכונן, לחשוב, להכין... בדרך כלל, כמו תמיד אצלי, לא קורה כלום עד שחבל התלייה מונח לי על הצוואר ואז אני במיטבי - מכינה את האתגר ובדרך כלל מרוצה מאוד.
אלא שהפעם, כשראיתי את האתגר הזה:
נבהלתי.
לא היה לי מושג איך רוכסן (או ריצ'רץ' בשפת הבית. להלן ייקרא: "ריצ'רץ'") קשור לנייר, לעיצוב אלבומים וכרטיסים ובקיצור לסקראפבוקינג. מרוב בהלה התחלתי לחשוב, לחפש בפינטרסט ובכל מקום אחר. ברור שמצאתי את כל השימושים הרגילים בריצ'רצ'ים בהקשר הזה: ריצ'רצ'ים מגולגלים, חצויים, אפילו ריצ'רצ'ים מנייר (חייבת לנסות בהזדמנות), אבל לא מצאתי משהו שבאמת מצא חן בעיניי.
תוך כדי, במסגרת המחשבות וההכנות, הלכתי לחנות הסידקית האהובה עליי והצטיידתי במלאי ריצ'רצ'ים בצבעי לבן ושמנת, הקטנים והעדינים ביותר שיכולתי למצוא, כי חשבתי שיש סיכוי, שבסופו של דבר, הם יהיו שימושיים.
עוד סיבה לבהלה היתה שהפעם היחידה שתפרתי ריצ'רץ' בחיי היתה כשזהבית ישבה והסבירה לי איך עושים את זה ומאז... איך אומרים... לא עשיתי עם זה כלום וכמובן גם חשבתי ששכחתי.
כמו תמיד, למרות כל המחשבות, ולמרות שכבר היה לי רעיון וידעתי איך האתגר שלי ייראה פחות או יותר, שוב הגיע הרגע האחרון ואתמול התיישבתי להכין את האתגר.
וידאתי עם זהבית בשיחת טלפון איך תופרים את הריצ'רץ' בדרך כלל, בחרתי נייר (השלב הקשה ביותר אצלי בדרך כלל) ויצאתי לדרך.
פתחתי את מכונת התפירה שלי, אלא שהיא סירבה והחליטה להתעלל בי.
בסופו של דבר ויתרתי עליה והדבקתי את הריצ'רץ' לנייר בדבק דו-צדדי (ברור שהרבה יותר יפה כשרואים גם תפר, אבל זה יקרה בפעם הבאה).
החלטתי להכין כרטיס עם מעטפה, אלא שהמעטפה היא כיס עם ריצ'רץ' במקום מעטפה רגילה:
ועוד אחת כשהכרטיס מחוץ למעטפה:
ולסיום - תקריב:
בואו לבקר ולקבל השראה גם אצל חברותיי:
נתראה בקרוב,
אסנת