קינדרדייק.
נכנסנו לאתר....
הכניסה חופשית, רק למוזיאון יש לקנות כרטיס. אנחנו הולכות להעביר כאן כמה שעות של הליכה בין תחנות רוח, צמחים, בעלי חיים והמון תיירים.
השמש מדי פעם מסתתרת מאחורי עננים שאינם כאלה שירטיבו אותנו. מזל. מזל כי גשם לא מתאים כרגע ומזל כי גם שמש קופחת לא מתאימה כרגע. גם בלי שמש ישירה די התעייפנו.
(מי זוכר, אבל אך הבוקר היה גם טיול אופניים שדרש דיווש...).
ברשומה הזו יהיו המון תמונות של תחנות רוח כך שמי שלא אוהב לראות המון תמונות דומות (מאד) זו לזו יכול לוותר מראש.
יהיו פה גם המון תמונות של פרחים וצמחים וגם כמה בעלי חיים.
וגם... תיירים. ובעצם גם מקומיים. היה לי נחמד לראות כ"כ הרבה אנשים מכל מיני סוגים. אז חלק תועד 
את פנינו מקבל יוסי.
יוסי קיבל את שמו לפני המון שנים. אז, בגיל עשרים וקצת, נסעתי עם בן זוגי דאז להולנד (טיול + ביקור ראשון אצל אטלמה!) ואז, עוד באמסטרדם, קיבל יוסי המשייט את שמו.
ובכן, את פנינו קיבל יוסי
לשמאלנו, על גדת הנהר, מתעלמים מכך שהם מצולמים ע"י מליון אנשים, ישבו האב ובנו ורוח הקודש לדוג.
מימינינו, בגדה הרחוקה של הנהר ישנה שכונת מגורים.
נכון, שמתם לב טוב, אנחנו צועדות על לשון יבשתית בין שני זרועות של הנהר.
קצת זום למען תחושת הפפראצי ...
והנה עוד חבר 
זהו המסלול. צועדים בתווך כשמשני הצדדים, בתוך השדות, עומדות 19 תחנות רוח.
בהמשך נראה ששלוש מהן פועלות, לטובת התיירים כמובן.
על המסלול, גבירותי ורבותי, נציגת ארץ השמש העולה...
מי זה יושב שם על העלה?
איזה חתיך מקומי 
מכאן, חברים, מתחילה הפגזת התמונות...
זו אחת התמונות שאני אוהבת במיוחד 
כל-כך, כל-כך הולנד....
אני משתעשת עם ההשתקפות הנהדרת הזו שבמים 
ועוד תמונה פסטורלית שמזכירה לי ציורים או ריקמות עתיקות של הולנד מתחילת המאה הקודמת.
מקרוב....
תחנה אחרת, נהדרת אף היא.
איזו תמונה שמחה
אתם יודעים למה שמתי לב? למרות כמויות אדירות של אנשים, האתר נקי וגם.. שקט. נכון ששומעים את האנשים מדברים אבל אין צרחות או מוזיקה מרמקולים שאתה נאנס לשמוע לאורך השביל (
). כל אחד נהנה עם הקרובים לו.
ועוד דבר, השביל הימני מיועד להולכי רגל. השמאלי, לאופניים. ותנחשו מה? טוב אתם יודעים לבד.....
גשר כמו של ואן גוך.
מעבר לגשר זוהי התחנה המשמשת כמוזיאון, אנחנו פוסעות עליו לעברה.
נחמד נורא שיש אחת כזו בחצר....
לא רק יפנים,
גם נציגי הודו נמצאים כאן.
שלווה......
הילדה הזו יפהפיה משגעת ולאורך המסלול אנחנו נתקלות בה מספר פעמים.
גנבתי צילום....
מקומיים שטים.
אולי לדיג.
אני עומדת במרכז הגשרון ה"ואן-גוחי" ומצלמת...
מימין,
משמאל,
ואחורנית, למקום ממנו באנו.
בצידו השני של הגשר, אטלמה קונה כרטיסים למוזיאון ואני מצלמת את ה"יוסי" המקומיים.
הרגליים שייכות לנציגי חבר העמים שמאכילים אותם.
ומלכלכים קצת...
ראשון צועד יוסי הידוע בכנוי "המוח".
הוא תמיד יודע לאן להוביל את החברים לקבל ממתקים.
תקריבים על החברים
בכניסה למוזיאון אני מצלמת בתמונה אחת 4 מסמלי הולנד.
הדגל, תחנת הרוח, אופניים וטוליפים בחלון.
כל כך יפה פה....
הייתי מוכנה להשאר שעות רבוצה על הדשא הזה עם ספר טוב...
חוץ מאסייתים יש כאן גם ארופאים.
נציגי האי הבריטי
נכנסים אל המוזיאון. זהו ביתה של משפחת הוק Hoek.
כמו באיקאה, גם כאן החיצים מראים לנו לאן ללכת....
מיד מטפסים לקומה עליונה.
בתחנות האלה גרו משפחות שהפעילו אותן.
אנחנו נחשפות לחיים הצנועים של אז.
המיטות היו בכוכים קטנים.
כמו הכוך הזה.
לצערי החלון מלוכלך, אבל אני אוהבת את התמונה הזו.
מצלמת מלמעלה את הסביבה.
במוזיאון תלויות המון תמונות של משפחת הוק.
תמונות מבית הספר, למשל.
שישה מבין ילדי המשפחה נמצאים בתמונה.
ותמונה זהה לזו שלפני רגע צילמתי בעצמי.
מיטתו של ילד נוסף.
ליד תמונת בית הספר תלויה תמונה מחיי הכפר.
עולים לקומה נוספת.
כאן יש את כל המיכשור וההסברים על תפעול התחנה.
כל מיני כלים.
לא זוכרת למה שימש הדבר הזה... 
92
זה נראה כזה עתיק אבל התמונה היא בסה"כ מ 1948....
אם הבית תולה שלל בגדים תחתוניים.
צריך לקחת בחשבון שבחורף קר כאן מאד.
כזה! כזה ארון אני רוצה אצלי בבית.
עם המצעים הלבנים והמעומלנים האלה....
ועוד מבט החוצה....
אני ממש מתלהבת מהצילומים בשחור לבן של אז.
בתוך הכוך המשמש לשינה יש מקום לדברים נוספים.
זהו בעצם חדר לכל דבר.
הבגדים מוכנים שם לבוקר שלמחרת, תמונות מקשטות את הקיר שליד המיטה ועוד.
אני מקנאה!!!
השרותים היו בחוץ, ובחורף, בלילה, לא ממש תענוג לצאת.
ליד כל מיטה יש סיר לילה "טעפעלה" כמו שסבתא שלי קראה לזה.
(לא, היא לא היתה הולנדית, אבל גם בסיביר היה קר לצאת החוצה...)
יאן, אחד הילדים, ותחנת הרוח הצעצוע שאבא הכין לו...
קישוטים שהיו ב"חדר שינה".
בטלביזיה שנמצאת שם, מוקרן בלופ סרטון המתאר את חיי היום- יום בתחנה.
בקומה התחתונה היה, בין השאר, גם המטבח.
יש כאן כמה כלים שבשמחה הייתי מאמצת לביתי בתור "פינת וינטג'".
נכנסים לסלון.
יש שם פינות חמד!!
כאן למטה היה חדר השינה של ההורים.
זוהי המיטה הזוגית.
שוב אנחנו בחוץ,
ממשיכות את המסלול שלנו באתר.
כשאני מצלמת את התמונה שמעל,
אטלמה מצלמת אותי...
הכי הולנדי שיש,
זהו ה"סטרופוופל"- הביסקוויט הכי הולנדי עם תחנות רוח ברקע...
עוד מקומיים שכנראה שטים לדייג...
איזה כיף לשוט ככה בתעלות האלה ולצפות בתחנות.
מה זה הדבר הזה, אתם שואלים?
ובכן...
אין לי שום מושג.
אולי כאן היה איזה משה בתיבה. אבל אחד מקומי שזלל המון סטרופוופל, גבינות, ממרחי שווקלד טעימים ועוד מיני ממתקים מקומיים....
זוג חמוד שנח לו על ספסל מההליכה הארוכה,
ונהנה מהנוף 
אטלמה ואני גילינו מעבר בין הצמחים לשביל אחר, קטן ודי בלתי נראה.
זו הסיבה שגם אין עליו אנשים. רק לעיתים רחוקות נתקלנו בהלך כלשהו.
מכאן רואים דברים נוספים.
חיפשנו אחד של ארבעה עלים.
לא מצאנו.
נחפש את המזל במקום אחר.
תלתן מקומי 
פה אתם יכולים לראות את השביל הקטן שמצאנו.
מאד קרוב לשביל הראשי אבל נסתר ושקט ממנו.
זוכרים את משפחת הוק והחיים הקשים והצנועים בתחנת הרוח?
אז הנה הגרסא העכשיוית.
מי שחי בתחנה הזו היום, חי בנכס ששווה הון תועפות, חי חיים עשירים ולא חסר דבר.
חבל שאי אפשר לבקר אצלם.
והנה אחת קצת אחרת.
קצת יותר מודרנית.
היא פעלה וצילמתי אותה ועוד שתיים שפעלו אבל אני לא יודעת להעלות לכאן סרטונים מהמצלמה שלי . אז תדמיינו את הרוגע שבו הכנפיים האלה נעות....
עוד חבר נעמד לצילום.
זוג חמוד נוסף שפיפראצתי
אנחנו כבר בדרך חזור ,
ואני לא מוותרת על עוד צילומים של הגשר הזה.
משפחה מקומית מטיילת...
עכשיו, בעודי מכינה את הרשומה, קפצה לראשי תובנה.
הארופאים מתלבשים בהיר, הרבה לבן. הישראלים מתלבשים כהה ובעיקר שחור.
הנה תמונה שלא תומכת במה שכתבתי לפני שניה...
התמונה שהכי איפיינה אותי בימים האחרונים. אני מצלמת .....
נגמר הטיול בקינדרדייק,
אבל היום הא-ר-ו-ך והקסום הזה שהתחיל בטיול אופניים עדיין לא נגמר.
החלק המתוק שלו יחתום, ברשומה הבאה, את הטיול שלי להולנד.
שבת שקטה חברים 
ג' בכסלו תשע"ו.
החודש שאני הכי אוהבת בשנה!