שלום חברי,
המון זמן לא כתבתי, וכעת אני שמחה לשוב. 
עברו 4 שבועות מאז נפצעתי ואני לא יודעת להגדיר : האם אני שמחה כי
אני יכולה לעשות כל מיני דברים קטנטנים ביד הפגועה ? או שמא אני עצובה
כי יש לי עוד דרך ארוכה ?
ראשית הכאבים עדיין חזקים והלילות קשים במיוחד, אני לא יכולה לקום
מהמיטה לבד, לגרד את היד שנעקצה מיתושה גרידית, להתרחץ או להתלבש
לבד. גם לא לקנח את האף בשתי הידיים. היד הפגועה תלויה ברפיון כמו סמרטוט.
התלות - קשה כל כך ולא הייתי מתארת לעצמי שזה כך לפני הפציעה. 
מצד שני אני יכולה לקלף ירקות, כי אני אוחזת את הירק ביד הפגועה ומקלפת
עם היד הבריאה. בישלתי היום לבד מרק ירקות, אנא מחאו כפיים יותר בקול
כדי שאוכל לשמוע 
. אני יכולה לשים כביסה במכונת הכביסה, להוציא מהמייבש
ולקפל בצורה די מסורבלת . סדין עם גומי למשל - עדיין איני יכולה לקפל.
אז כעת כשאתם מעודכנים במצב הפציעה, אפסיק לקטר. מניסיון - זה לא עוזר . 
נתקלתי היום בשני מקרים של עובדות שעשו את מלאכתן נאמנה ובמסירות
ועל כך אני אסירת תודה: 
אנחנו חברים בארגון הייקים ואמורים היינו להשתתף באזכרה למלאת 77 שנים
ל"ליל הבדולח", ב"יד ושם" , נרשמנו ושילמנו. יומיים אח"כ נפצעתי והיה ברור
שלא נוכל להשתתף, כל נסיעה במכונית קשה לי בשל הטלטולים וכל BUMPER
גורם לי לכאב. הודעתי להם שלא נוכל להשתתף ולמרבה הצער הגב' שהיתה
אמורה להודיע חלתה וחייבו את כרטיס האשראי. כתבתי מייל ובו הודעתי מה קרה
לי ואחרי רבע שעה קיבלתי הודעה שזיכו אותי. טיפול הוגן ותודה רבה לרינה שורץ
(אין קרבת משפחה) המסורה והיעילה ! 
בספטמבר האחרון, היינו כמידי שנה בנופש במלון "כפר גלעדי" ( אם עוד לא הייתם
שם - מומלץ, אני לא מקבלת מהם אחוזים אבל הם נפלאים 
) ובאחד הימים נסענו
לטייל במוזיאון הרעות שנמצא ב"מצודת כ"ח" . הביקור היה מעניין ומרגש והיחס
אלינו היה נעים ומזמין. בחנות המוזיאון ראיתי קופסת משחק קלפים , רביעיות, שנושאם
הוא אתרי שימור מורשת . כיון שאנחנו מטפחים את ענין האהבה למולדת , ויודעים שזה
לא בא לבד אלא בעקבות טיולים, סיפורים, סרטונים, התלהבתי מאד, אבל המשחק
היה רק באנגלית, הגירסה בעברית היתה חסרה. היום שלחתי להם מייל, שאלתי אם
אפשר לקבל את הגירסה העברית, ונעניתי ע"י שולי המקסימה, שאפשר, שאשלם
בכרטיס אשראי, וסידרה שמישהי שעובדת איתה, שתיסע דרומה בשבוע הבא תביא
לי את זה ישירות הביתה. אין טיפול יותר נפלא מזה. המון תודה. 
ואם לא הייתם במוזיאון הרעות, ויש לכם ילדים בגיל ביה"ס, אנא אל תחמיצו - נפלא !
הזדמנות לבקר גם באגמון החולה והציפורים הנודדות.
זוהי מצודת כ"ח :
וזהו המוזיאון
שימרו על עצמכם, במיוחד בימי גשם לבל תחליקו.