אטלמה ואני יוצאות מקינדרדייק ונוסעות הביתה לרוקנייה.
אמנם בעוד כמה שעות כבר אהיה על המטוס בדרך הביתה (האמיתי) אבל היום הארוווווך הזה עדיין לא נגמר. 
ליד רוטרדאם אני מגלה שיש גם הולנדים חסרי נימוס...
אני כ"כ שונאת כשגברים עושים כך!!!!
מרחוק אני רואה את היורומאסט.
אאל"ט הוא המגדל הכי גבוה באירופה.
פעם טיפסתי עליו להשקיף על הנוף המשגע. אני צריכה לזכור שבפעם הבאה , כדאי לחזור על זה.
אנחנו כבר תכף בכניסה לרוקנייה.
בשבוע האחרון, עברנו המון פעמים ליד התחנה הזו שמסמלת עבורי את ההגעה "הביתה".
אף פעם לא טרחתי לצלם אותה.
אז עכשיו, רגע לפני שאני נוסעת באמת "הביתה", היא זוכה לתמונה.
לבכות מהיופי הזה.
גם אני רוצה לגור ככה...
אנחנו אוספות את בעלה של אטלמה מהבית ויחד אנחנו נוסעים לציין את סוף החופשה שלי במסעדה.
היה מ מ ש טעים!!!
ואז....
ואז.......
ואז.........
כל השבוע אטלמה רצתה שנבוא לכאן.
מזל גדול שלא הספקנו....
"טהיטי ונילה"?
"טוגו"?
כן, הגענו לגן עדן נוסף!
חנות שוקולדים גדולה ומ ל א ה בכל טוב!
טעמים קונבנציאונלים לצד טעמים מוזרים (אבוקדו!?!)
פרלינים לצד צורות וחיתוכים מגוונים....
אני יכולה להשאר כאן לתמיד!!!
שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם!
שוקולד בטעם אבוקדו, מישהו?
שוקולד מושלם...
יאפ!
כדי להגיע לחוף (בשביל הסקס מהשוקולד למעלה) יש צורך בנעליים מתאימות.
הנה הן...
קנינו לנו מלא חופניים שוקולדים מעניינים ונסענו איתם הביתה.
אנחנו מתכננות ערב יצירה אחרון והוא ילווה בשוקולד.
עכשיו תגידו לי, יש יותר גן עדן משילוב של סקראפ עם חברה ושוקולד? 
פריט יצירה שעברתי לידו השבוע המון פעמים (הוא תלוי בדרך אל החדר שהיה שלי) הוא זה.
זו מגזרת נייר שאטלמה הכינה. זה לא ציור! זה חיתוך עדין ומעניין.
היא מוכשרת החברה הזו שלי.
ארבעת המינים, למי שלא שם לב.
בית נוצרי, למי שלא שם לב.
אנחנו שוקעות בעונג הסקראפי הזה,
וזה כרטיס שאטלמה הכינה לבעלה.
נכון שהוא מתוק?
הנעליים האלה עומדות, כקישוט (נדמה לי), ליד דלת הכניסה לבית.
גם לידן חלפתי המון פעמים ולא צילמתי.
אז עכשיו כן.
את הנעליים צבעה אטלמה! הן היו סתמיות והיא רצתה לחדש אותן.
בעיני הן יפהפיות!
מוקדם מוקדם מוקדם בבוקר......
סוגרת את המזוודה.....
משתטה....
ואנחנו יוצאות מהבית לכיוון שדה התעופה...
עצוב....
מה פתאום עצוב??
אני נוסעת הביתה!
אז נכון שזה לא הולנד אלא איזה חור במזה"ת אבל זה "הביתה".
אני אוהבת את ה"הביתה" שלי!!
ולכאן אני יכולה תמיד לשוב.
אמסטרדם כבר קרובה, ואת זה אפשר להבין לפי השמיים שמסומנים בהמון פסי התעבות מכל המטוסים שעוברים בסביבה.
קר בחוץ. בטח בגובה. והשמיים יפים.
חששנו מפקקים ולכן לקחנו לנו מקדם זמן די רציני.
להפתעתינו התנועה לא היתה מסיבית, גם לא בסביבות אמסטרדם כך שהגענו ממש מוקדם לשדה.
קנינו לנו "קפה ומאפה" והתישבנו לצפות במופע של זו.
בחורה שמתפרנסת מלהתעופף באוויר....
מרשים למדי...
זהו, אטלמה נסעה הביתה לירוק והרגוע,
ואני ממתינה...
רואה את המטוס שבו אטוס ולידו מטוס שמחייך.... או בכלל קורץ.
הדגל משתקף בחלונות המבנה .
קצת מרגש אותי.
הסנטימנטליות הזו עוד תהרוג אותי פעם...
והנה אמסטרדם מלמעלה,
שלום הולנד, היה כיף!
צבע השמיים מעיד שאנחנו בטווח הטילים במזרח הים התיכון,
וזו התמונה שתמיד, ולא משנה שטסתי עשרות פעמים, ולא משנה כמה עוד אטוס,
זו התמונה שתמיד עושה לי קווצ' בלב.
מודיעין,
כביש 443,
איזור התעשיה חבל בנימין.
אני אוהבת את התמונה הזו.
אני רואה בה את...
אברהם רועה את צאנו,
נביאים אלו ואחרים מסתובבים בכותנותיהם הארוכות,
התנ"ך מתעורר לנגד עיני.
והופ. לימינו אנו.
כביש מספר 1
וזהו,
החופשה שלי נגמרה ...
Tot ziens Atelma, my dearest friend,
tot ziens Rockanje, 
tot ziens Holland 
.
שלום בית
זהו, חברים, הנופש המופלא שלי הסתיים,
וכך גם סדרת הרשומות הזו.
תודה ענקית לכל מי שהיה כאן איתי, לכל מי ששרד את אורכן של הרשומות וריבוי התמונות בהן.
תודה לכל מי שהגיב גם כאן, וגם באופן פרטי, ושימח את ליבי מאד.
ברשומה הבאה... חזרה ליצירה!!!
סופשבוע רגוע (בהולנד לא מברכים ברכה כ"כ מוזרה, אה?? )
ושבת שלום 
ח' בכסלו תשע"ו.