אני מודה, מישהי הצליחה להרגיז אותי היום מאוד בבוקר, למרות שברור לי ששהכוונות שלה היו טובות.
בכניסה לחדר הכושר עצרה אותי הבוקר מישהי, והציעה לי לעבור ניתוח שרוול - כי היא הניחה שאם אני מגיעה לחדר הכושר ועובדת קשה, אני עושה את זה כדי להרזות, ואם אני לא מרזה אז אני בטח צריכה ניתוח, וניתוח השרוול הוא הבשורה החדשה של עולם הניתוחים להרזיה.
העניין הוא שהכרתי מישהי שעברה את הניתוח לפני בערך שש שנים, ופשוט לא יצאה מבית החולים בחיים. היא רק רצתה לרזות לקראת בת המצווה של הבת שלה, וקראה באינטרנט כ"כ הרבה סיפורי הצלחה של הניתוח שהיא היתה בטוחה שהניתוח הוא הפתרון עבורה. היא אפילו פנתה למנתח מומלץ עם המון ניסיון, אבל מסתבר שגם מנתח מנוסה מאוד לא יכול להבטיח הצלחה מוחלטת, והניתוח הסתבך.
במקרה אחר של בלוגרית שאני מכירה, ניתוח קיצור הקיבה שלה הסתבך וגרם לה לנזקים בלתי הפיכים בגלל נזקים שדרשו כמה ניתוחים חוזרים כדי לתקן, ועד היום היא סובלת מכאבים. אני זוכרת שגם קראתי מתישהו על מישהי שסבלה מבעיות מוחיות בגלל מחסור בויטמינים שנגרם בגלל תזונה דלה וריבוי הקאות אחרי ניתוח קיצור קיבה (קרה לה משהו מאוד דומה למה שקרה לתינוקות בפרשת רמדיה, כי היה חסר לה את אותו הויטמין).
ויש את הרשומה הבאה של מישהי בשם אלונה זוהר שגם היא עברה ניתוח שרוול שהתסבך. ולמרות שאלונה עצמה היא כביכול סיפור הצלחה (ירדה למעלה מ 80 ק"ג, ומצליחה לשמור על ההישג) - אבל היא כועסת על כל מי שחושב שהניתוח הוא קסם. היא מודה שאם הניתוח היה עובר לה בקלות אולי אף היא היתה חוטאת במחשבות על כך שמדובר על טיפול פלא - אבל אחרי הסיבוכים, אלונה כועסת על כך שאנשים נכנסים לניתו חעצמו באופוריה ולא מודעים לסכנות. אבל אחת הסיבות לכך היא העובדה שהתקשורת מציגה את הניתוח כטיפול פלא, וגם הרופאים עצמם לא ממש טורחים לעדכן את החולים בבעיות האפשריות. ומסתבר שישנן הרבה כאלו (כפי שמעיד סיפורה של אלונה) - לצד סיכויי הצלחה יחסית נמוכים.
בסופו של דבר, אני לא יכולה לעבור את הניתוח כי אני לא מספיק שמנה. אולי אם הייתי מספיק חולה. אבל מטריד אותי באיזו קלות אנשים ממליצים כך על הליך רפואי מסוכן, בלי להבין את ההשלכות שלו. כנראה כי יש תפיסה שלפיה הכי גרוע לא להיות רזה, וההרזיה שווה כל מחיר וכל סיבוך. אבל הסיפור של אלונה ושל המכרה שלי כנראה מעידים אחרת.
