כראוי לטיול שאמור להיות "סוקר ארצות הברית", יצא לנו לעצור מידי פעם בערים. אמנם החלק השני (שעבר ממערב למזרח דרך דרום ארה"ב) היה "עמוס" יותר בערים, יצא לנו לעצור בשיקגו במהלך החלק הראשון שלו.
אני מודה שמעתי הרבה על שיקגו, אבל שיקגו ואוסטין (שכעליה כבר כתבתי) היו שתי היריפ היחידות שבהן היינו בטיול שבהן לא ביקרתי קודם. מצד אחד, נחמד לגלות ערים חדשות - מצד שני, בטיות שבו פשוט "זרקו" אותנו לעיר בבוקר ואספו אותנו בערב עם כמה המלצות רופפות למדי מה לעשות, קצת קשה להתמקד. אמנם אחד המטיילים (בחור סיני חביב) שהתגורר בעבר בעיר נתן לי ולשותפה שלי לטיול כמה טיפים, אבל בסופו של דבר הרגשתי לא מפוקסת ושקצת התרוצצתי בעיר ללא מטרה.
עוד בעיה היתה השותפה לטיול: זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל חשוב מאוד להיות מתואמים עם שותפים לטיול בהרבה פרמטרים. שניים מאוד חשובים שגרמו לאיזשהו מתח בינינו היו:
נושא האוכל: היא היתה מישהי שלא אוכלת ארוחות מסודרות, ומנשנשת לה מידי פעם איזשהו חטיף - ולכן מיד רצה לכל מיני אטרקציות. אני ניסיתי להתחשב כי באמת לא רציתי לפספס את הסיור בדיוק רצינו לקחת שיצא תוך כמה דקות, אבל כשהיה כבר כמעט צהרים ואני בקושי אכלתי כמה קוביות שוקולד על הבוקר - כבר הייתי מורעבת ועצבנית. לכן חשוב לתאם מתי ואיך אוכלים, כי זה לא ברור מאליו שמי שמטייל איתך בהכרח רעב כמוך (או לא רעב כמוך), ואנשים שבעים נוטים להיות יותר נחמדים וסובלניים.
עמידה בזמנים: אני מודה שכישראלית לא טיפוסית, לי חשוב לעמוד בזמנים. כנראה שהעובדה שחייתי כמה פעמים בארה"ב (כולל בגילאים מאוד צעירים) השפיעה עלי, ומבחינתי לחזור בזמן אומר לשאוף לחזור 10 - 15 דקות לפני הזמן, כי לרוב יש עיכובים (או זמן שירותים), העיקר שבשעה היעודה אני אהיה על האוטובוס.
גמובן השותפה שלי לטיול היתה עם גישה שונה, ובהמשך כבר נגיע לסיפור ה"תקלה" הכי גדולה שלה. אבל דווקא לי בשיקגו החשיבות שאני מעניקה להגגעה בזמן גרמה לאיזושהי חוסר נעימות. האתר האחרן שאליו הגעתי בעיר היה מגדל סירס, המגדל הכי גבוה בעיר. הגעתי אליו בשעות אחה"צ המאוחרות, והתכוונתי להשאר שם עד קצת אחרי השקיעה ולצלם את העיר קצת בחושך. רק מסתבר שאני לא הייתי היחידה עם התוכניות האלו, ושמתי לב לכך שלקראת השקיעה התפתח תור מאוד רציני לירידה במעלית. ומכיוון שמדובר בבניין של למעלה מ 100 קומות, הירידה ברגל לא היתה ממש אפשרות ריאלית.
אז לקחתי זמן ספייר לירידה, ועוד זמן ספייר להליכה היחסית ארוכה שהיתה לי חזרה לאוטובוס מהמגדל (במיוחד כשאני עייפה מללכת כל היום) - ואיכשהו עם כל הזמן הספייר הזה, הצלחתי להגיע חזרה לאוטובוס שלנו שעה לפני הזמן.
באופן עקרוני זו לא בעיה - אם אחד הנהגים היה כל האוטובוס הוא היה פתוח, והם הראו לנו איך לפתוח אותו בעצמנו אם רצינו (רק ביקשו שננעל אותו חזרה במקרה הצורך). הבעיה נבעה מכך שבעצם במהלך הטיול נסענו רוב הלילות, מה שאמר שהנהגים בעצם היו צריכים להשלים שעות שינה במהלך היום. אמנם חשבו על זה ואירגנו לנהדים פינה סגורה שבה הם יכלו לישון ביחסית פרטיות ושקט - אבל אחד הנהגים בחלק הראשון כנראה לא אהב לישון שם והיה פשוט נשכב איפשהו באוטובוס ונרדם. עד שמישהו היה מגיע - ומעיר אותו. אבל כשכמובן מישהי לחוצה וגרועה בתכנון זמנים כמוני מגיעה ממש ממש ממש מוקדם - אז בעצם אני מעירה אותו הרבה יותר מוקדם מהצפוי... ולצערי זה קרה עוד פעם פעמיים בטיול (למרות שייתכן שאני לא הייתי היחידה) .
