הרמון

אֲנִי רַק אֵשֶׁת אִישׁ, תְּמוּנָה בְּדוּ-מֵמָד.

שֶׁעַל עֶרְכָּהּ הוּא כְּבָר מִזְּמָן הֵיטֵב עָמַד

לִפְנֵי שֶׁבָּא עִמִּי בִּבְרִית הַנִּשּׂוּאִים.

אָכֵן, עָמַדְתִּי הֵיטֵב בַּנִּסּוּיִים.

הוּכַח: רַק אֶתְקַפֵּל קִמְעָא, לֹא אֶקָּרַע

מִפְּנֵי קְלָלָה אוֹ יְרִיקָה, וְגַם סְטִירָה,

אָשׁוּב לְכָל כִּוּוּן בְּיַחַד עִם הָרוּחַ,

אַסְתִּיר כָּל חוּשׁ אוֹ מַחְשָׁבָה אוֹ מַצַּב רוּחַ,

עוֹטָה עָלַי חִיּוּךְ נִצְחִי חֲסַר מַבָּע,

שִׁפְחָה בְּמִטָּתוֹ, מִחוּצָה לָהּ – בֻּבָּה.

אֲנִי אֵם יְלָדָיו, גַּפָּה וְשָׁד וְרֶחֶם,

בְּלִי רֹאשׁ וּבְלִי דֵּעָה. כֵּן קִיר, אֲבָל לֹא שֶׁכֶם.

כְּשֶׁפִּי לָהֶם נוֹשֵׁק אַחַר מַכָּה כּוֹאֶבֶת,

עָלַי יָדוֹ הָאֲרֻכָּה סִימָן צוֹרֶבֶת.

אֲנִי מִטְבָּח וְשֵׁרוּתִים וּפַח שֶׁל זֶבֶל,

כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁתִיקָתִי הִיא שְׁטוּת וְהֶבֶל.

אָסוּר לִהְיוֹת בְּעַד כְּשֶׁהוּא קוֹבֵעַ נֶגֶד,

תְּלוּיָה שְׁמוּטָה עַל הַכִּסֵּא כְּמוֹ אֵיזֶה בֶּגֶד.

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאֲנִי רַק אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה

שֶׁבִּשְׁמִינִית טוּבוֹ בִּלְבָד זוֹכוֹת, כָּמוֹנִי...