השתלטתי לאימא גלית על המחשב, כי הרבה זמן היא לא כתבה, ורציתי לספר על הדברים שקרו בחיים שלנו, ובמשפחה שלנו, בחודשים האחרונים.
מי שזוכר, יש לי חברה טובה, כלבה שועלית כמוני בשם תותי. לפני כשבעה חודשים בערך, תותי נכנסה להיריון מדבש. אחד משני הפי'נצרים החברים שלנו, אחיו שוקו שובב גם הוא. והמליטה 5 גורים זכרים ב 12.6.2015. אימא אמרה שמירי, אימא של תותי, אמרה לה שהיתה גם גורה, אבל היא לא החזיקה מעמד, ונפטרה אחרי שלושה ימים. בגלל שאימא עוזרת למירי כל כך הרבה, במיוחד עכשיו, כשתותי המליטה, מירי נתנה לה זכות להחליט איך לקרוא לגורים, ואיך הכי טוב לטפל בהם. כי היא זאת שחיסנה אותם, עד שמצאו בית אלו שמצאו. לגור הבכור, מירי קראה דובי. ובהתחלה החליטה להשאיר אותו אצלה. אבל התברר שככל שהוא גדל, הוא היה יותר נזק מאשר דובי חמוד.
כמו שהוא היה כשהוא רק נולד. מה שאימא לא הצליחה אף פעם להסביר למירי כנראה. שתמיד צריך לדאוג להם לצעצועי לעיסה, כדי שלא יאכלו את הנעליים שלה.אמא אומרת שמכל הגורים, הוא נראה הכי הרבה כמו דבש, אבא שלו. ואז אימא החליטה לעשות לי הפתעה, ולאמץ את הגור שהיא התאהבה בו. היא קראה לו בנדיט, כי הוא היה שובב גדול והתנהג בהתאם לשמו (זה אימא כבר תספר). חוץ מבנדיט שהוא גור יפיפה בצבע דבש, עם לב כתום על הפנים שמתחיל מהגבות, יש את סוויטי, שהוא גור בצבע ב'ז, שבסופו של דבר גם אותו אימא אימצה, כי כשהיא לקחה אותם לצפריר הוטרינר האהוב שלנו, לחיסונים, התברר שהוא עיוור בעין אחת, והעין השניה לא ברור מה מצבה. ואימא אומרת שמספיק קשה למצוא בית לגור בריא. לגור עיוור קשה מאוד למצוא בית. אז היא החליטה לקחת אותו גם לחיות איתנו. חוץ מבנדיט וסוויטי, יש גם את סילבר, גור כסוף שאימא כועסת על מירי עד היום, בגלל שהיא מסרה אותו למישהו הראשון שאמר לה איזה חמוד, ושהוא רוצה אותו. בלי ממש להכיר אותו, ובלי לקחת מספר טלפון, כדי לבדוק מה קורה איתו, ולוודא שהוא מחוסן, ומטופל, ולא נזרק אחרי שבוע כשהחידוש יפוג. ואת השובב הגדול של החבורה, שאימא קראה לו ספידי. כי היא אומרת שאם הוא מתחיל לרוץ ברצינות, לא רואים גור רץ, אלא רק כתם בצבע דבש, טס במהירות, וזה נכון. ספידי נראה בדיוק כמו בנדיט, רק בלי הלב הכתום על הפנים, וצבע דבש קצת יותר עמוק. בסוף מירי מסרה את דובי לחברה שלה, או ככה היא אומרת. וספידי נמצא אצל מישהו נחמד בשם ג'אמל, שהבת שלו אמירה משוגעת עליו. וגלית ואני בנדיט וסוויטי בקשר איתם, אחרי שנתקלנו בהם כשחזרנו מטיול בפשפש, ופשוט לקחה יוזמה והחליפה איתו פרטים, ועוזרת להם בטיפול ומלמדת אותם מה לעשות ומה לא.
בהתחלה נורא כעסתי כי לא רציתי להתחלק באימא, אבל אימא אמרה שזה שהיא אוהבת את בנדיט וסוויטי לא אומר שהיא אוהבת אותי פחות ושכלום לא השתנה ואני עדיין מנהיגת הלהקה. אבל עכשיו אם אימא צריכה לצאת יהיה לי חברה, ככה שלא יהיה לי משעמם. (אל תגלו לאימא, אבל טוב, ככה, לפחות יש לי על מי לנבוח אם אני דואגת לאימא או עצבנית)
.
לפחות עכשיו אנחנו מטיילים הרבה הרבה יותר. כשאימא מרגישה טוב.
ובעניין הזה: ביום שלישי האחרון, אימא התחילה להרגיש לא טוב ולהקיא, וביום רביעי ביקשה מסבתא ריקי להוריד אותה לבית חולים. לפי מה שסבתא ריקי אמרה, עד שהם הגיעו לבית חולים (הורידו אותה עם אמבולנס של טיפול נמרץ) אמא כבר איבדה הכרה, ולא הגיבה בכלל. ובכל זאת הרופא רצה לשחרר אותה, "כי כל הבדיקות דם תקינות" חוץ מפרט קטן וכנראה לא משמעותי לו, שהיא לא בהכרה בכלל!. אז ריקי יצאה למלחמה והגיעה עד מנהל המיון. שהחליט לאשפז את אימא בבית חולים במחלקה הקבועה שלה. והיום אימא גלית חזרה הביתה, אחרי שהיא חזרה להכרה ביום שישי בערב סוף סוף.
אני מקווה שהיא לא תיעלם לי שוב. נורא דאגתי והתגעגעתי אליה וגם בנדיט וסוויטי. אימא אומרת שברגע שהיא תגלה איך מעלים את התמונות מהאייפון למחשב היא תעלה תמונות של כל הכנופיה דובי, בנדיט, סוויטי, סילבר, וספידי.
לילה טוב לכולם הב-הב
שלכם 