כזכור, לקראת סוף אוקטובר כתבתי כאן על אירוע של הקרנת הסרט "בחזרה לעתיד 2" שהתקיים בעקבות הגעתו של התאריך ה"מיוחד" אליו מגיעים הגיבורים בסרט.
מאז כבר הספקתי לנדוד בדמיונותיי אל זמנים אחרים, בעיקר אל העבר ובעיקר לשנות השמונים, התקופה שבה נוצרה טרילוגיית הסרטים הזאת, ושאני הייתי ילדה קטנה ותמימה.
מפה לשם, אתמול, בזכות הרשומה של motior הבנתי שבימים אלה מתקיימת בבלוגיה תחרות כתיבה על הנושא של מסע בזמן, לפיה אנחנו הכותבים אמורים לכתוב לאיזו תקופה בזמן היינו רוצים לחזור. גם אני לא ממש מתכוונת להשתתף בתחרות כי גם לי אין כל כך מה לעשות עם הפרס במידה ואזכה אבל בכל זאת גם אני אוהבת להשתעשע כאמור בדמיונות על מסעות בזמן.
ומכיוון שאני לא משתתפת בתחרות אני יכולה לתת דרור למחשבותיי ולכתוב מה שעולה על רוחי בנושא הזה גם אם זאת לא הייתה כוונת ה"משורר" (או יוזמי התחרות).
האמת היא שפעמים רבות נדמה לי שאני נוסעת בזמן אחורה או שאולי הזמן הוא זה שנוסע ואילו אני תקועה איפשהו מאחור. כך למשל מי שבמקרה מבקר אצלי בבית יכול לראות שיש לי בבית עדיין קלטות ואפילו רדיו טייפ כדי לשמוע אותן. או טלפון סלולארי שאין לי מושג כמה שנים הוא כבר אצלי אבל מה שבטוח מדובר בסוג שהיום כבר אי אפשר למצוא בחנויות ולמרות שהוא כבר עושה בעיות ולעיתים מסרב להיטען אני איכשהו מסרבת להיפרד ממנו עד למותו הסופי. כך למשל גם כאשר לפני מספר ימים המחשב הציע לי לשדרג את הוינדוס ל-וינדוס 10 בהתחלה דווקא התחלתי בפעולת ההתקנה אבל מהר מאוד נחרדתי, מה, אני אצטרך עכשיו להתקין גם את כל התוכנות מחדש? חייגן חדש לאינטרנט וכד'? לא בא לי להתעסק עם זה. ולכן בכוונה כיביתי את המחשב לפני שהושלמה פעולת ההתקנה והופ- מהר מאוד חזרתי אחורה בזמן אל תקופת וינדוס 7 המוכר והידוע.
בכל אופן, לקח לי קצת זמן עד שקיבלתי מוזה לכתוב את הרשומה הזאת. מה שבכל זאת הביא אותי להיזכר בכך היה שלפני זמן קצר, כאשר חזרתי מהבריכה ראיתי שלט על דלת הכניסה לבניין שבו אני גרה שמודיע שמחר, יום רביעי לא יהיו מים בבניין בגלל איזו עבודתת תשתית שמתבצעת שבגללה הולכים לסגור את השיבר. באותו שלט לא היה כתוב מתי זה בדיוק יקרה מחר, לא כתבו באיזו שעה סוגרים את השיבר ומתי יפתחו אותו מחדש אז אני מהר מאוד לקחתי את כל הקופסאות שיש לי בבית שאינן בשימוש ומילאתי אותן במים בתקווה שהכמות הכוללת שמילאתי תספיק לבצורת הזמנית והכפויה. ויכולה רק להודות על כך שחידשתי את המנוי בקאנטרי כך שיש לי לפחות איפה להתקלח.
ואיך זה מתקשר לנושא של הרשומה והתחרות?
כי בדיוק יצא לי לחשוב על איך חיו כאן פעם, בראשית ימיה של ראשון לציון. וניסיתי לדמיין את עצמי חוזרת בזמן לתקופה ההיא, שלא היו מים במושבה הקטנה הזאת שנקראת ראשון לציון, לפני קצת יותר מ-130 שנה, בעת שחפרו את באר המושבה וכל התלאות שעברו בדרך. היום נראה לנו כל כך מובן מאליו שיש מים בברזים עד כדי כך שאני מעט נלחצת כששומעת שלא יהיו מים (אם כי אני מודה שטוב שאני יודעת על כך מראש. כבר היו מקרים שלא היו מים ולא ידעתי על כך מראש וזה באמת היה לא נעים). איך תושביה הראשונים של ראשון לציון הסתדרו בלי כל הטכנולוגיה שיש היום וכדי להתקיים היו צריכים להגיע לבאר המושבה וגם זה אחרי שהיא כבר הייתה קיימת. מדמיינת את החגיגות שלאחר ההכרזה ההיסטורית "מצאנו מים", הכרזה שהונצחה עד היום בסמל העיר. חושבת שזה באמת היה יכול להיות מרתק.
ואם בכל זאת לקפוץ לפחות 100 שנה קדימה, הייתי בהחלט שמחה לחזור אפילו לזמן קצר לשנות השמונים, התקופה שבה אני כבר הייתי כאמור. מדי פעם עולים לי זכרונות מהתקופה ההיא, ההערצה לירדנה ארזי והמריבות עם נציגות "מחנה עופרה חזה". ניירות המכתבים שאהבנו לאסוף ולהחליף בינינו כל פעם בנושא שהיה אז פופולארי, למשל כשהייתי בכיתה א' בתחילת שנות השמונים זאת הייתה הסידרה "תהילה" או סידרת טלוויזיה אחרת "ד"ר דובשני" שזכורה לי ממש במעומעם. הימים של תחילת שנות השמונים, כאשר טלוויזיה צבעונית נחשבה למשהו מיוחד. אני זוכרת את התקופה שלנו בבית הייתה רק טלוויזיה בשחור לבן. באותה תקופה חלק מתוכניות הטלוויזיה שודרו בצבע וחלק בשחור לבן ואז כשרציתי לראות תוכנית מסוימת בצבע הייתי הולכת לחברה שהייתה לה בבית טלוויזיה צבעונית. ומאוחר יותר כשטלוויזיה צבעונית כבר הייתה עובדה הייתה התקופה של המעבר מתקליטים לקלטות ומאוחר יותר גילינו טכנולוגיה חדשה ומהפכנית, הקומפקט דיסק. תקופה שבה עדיין לא היו "עכברים" למחשבים, ומשחקי המחשב היחידים שהכרתי היו מה שנקרא משחקי טלוויזיה, כאלה שצריך לחבר למכשיר הטלוויזיה (הצבעונית!) כדי לשחק בהם. נזכרת איך הייתי מסוגלת לשחק בהם שעות באותם משחקים פשוטים וראשוניים של "חלליות" "טנקים" שנלחמים זה בזה, מבוכים וכד'.
לעתיד אני לא בטוחה שהייתי רוצה לנסוע, לא בטוחה שהייתי רוצה לדעת מה קורה שם אבל לפנטז ולדמיין מסעות למחוזות רחוקים זה תמיד נחמד.