אין לי מילה אני - אישה חלשה, חלשה....
כשלראשונה קראתי שנולד ספר רביעי לטרילוגית המילניום עיקמתי את האף - חשבתי לעצמי שמדובר בעוד ניסיון לסחוט לימון עד תום ולחגוג על גל ההצלחה של הסדרה למרות שעל פניו הסיפור נסגר יפה.
רק אחר כך שמעתי שסטיג לרסון, הסופר של הטרילוגיה, בכלל מת אללה ירחמו - ולמעשה קם לו מן קופיקייט, דיויד לגרקרנץ, שבתכ'לס "גנב" דמויות ממשיות בעלות חיים משל עצמן והתלבש עליהן כדי לכתוב ספר משלו. כן, נכון - זה נידון בבית משפט, זה חוקי. חוקי אבל מסריח.
הקיצר כולי מלאה בקנאות סופרים מקראית, אמרתי שאין מצב שאני קוראת את הספר הזה, אז אמרתי..
עבודת הריכוך נעשתה על ידי האופנוען שיחיה, שמאוהב קשות בסופר ספרי מתח קלייב קאסלר שמו. בשנים האחרונות האיש כנראה לא עומד כבר בתעשיית הספרים שהוא מגלגל ולכן בוחר לו כותבים צעירים שיכתבו בשמו, כתיבה משותפת .
הם משתמשים בנוסחה הקבועה של קאסלר ומפתחים סדרת גיבורים שכולם גלגולים כאלה ואחרים של הדמויות האורגנליות שלו - דרק פיט ואל ג'רדינו. יש להניח שיש לקאסלר דריסת רגל בכתיבת הספר ואת זכות ההחלטה בסוף למה יכנס ומה יצא אך יש להניח שעיקר העבודה נעשית על ידי "השותף".
האופנוען טוען בתוקף שרמת הספרים אינה נופלת במאומה מהספרים הראשונים עליהם הוא חתום עצמונית ושתענוג לקרוא אותם. מכיוון שהם לא תורגמו לעברית והאנגלית שלי על הפרצוף אני מתקשה לבדוק את הטענה - אבל בגדול האופנוען איש אמין וניתן לסמוך על דבריו בעיקר כשמדובר בקלייב קאסלר - והלא הקשר ביניהם יציב וחוגג כבר חתונת כסף.
המכה הסופית נעשתה כאשר המלכה האם, קיבלה את הספר מהספרנית ומייד חתמה עליו וכשפציתי את פי להתלונן היא התגלגלה מצחוק ושאלה אותי מתי בזמן האחרון קראתי משהו שהוא ממש ממש מקורי? - משהו שלא היה שם קודם - רוב הספרים בנויים על תבניות - אז הוא לא שינה את השמות - ביג בן!
נו טוב - אז ריכוך יש , ספר יש - סקרנות בריאה לראות מה עשה לגרקרנץ עם הדמויות המצויינות והחומרים "שגזל/ירש" - יש - אז זרקתי את העקרונות לפח וקראתי את הספר בשקיקה.
על הספר
מיכאל בלומקוויסט (הדור הבא) נמצא במשבר גדול - נמאס לו מהחיים כעיתונאי, נמאס לו מהמלחמות לשמר את המילניום בעולם שהולך ונפרד מעיתונאות כתובה ועובר לעיתונאות הדיגיטלית השיטחית ושטופת הרייטינג, כאשר הרשתות מזנבות בו ופועלות לניסיונות השתלטות.
זמן רב שהוא לא מצליח לייצר סיפור ראוי ואפילו בתו היחידה מאבדת בו אמון ככתב.
רוב הזמן מסתובב עם כאב ראש הנובע מחוסר שינה ומעודף אלכוהול ברחובות שטוקלהם (ושר)- "לבד אבכה כעץ עזוב - כי את לכלכת עזבת בלי שוב" - וכשאני אומרת עזבת אני מתכוונת כמובן "לליסבת סלאנדר" - שנעלמה מחייו והותירה חלל ריק. הוא ממשיך להשאיר לה פתקים קטנים בתיקייה על שמה אצלו במחשב בתקווה שתפרוץ שוב למחשבו ולחייו וכמובן זה קורה.
פרנס בלדר - גאון מחשבים שוודי, מומחה לבינה מלאכותית, חוזר מניו יורק הביתה לשוודיה ומנסה ליצור קשר עם מיכאל.בתחילה אין לו אמביציה לבדוק את הסיפור עד שהוא מגלה את הקשר שיש לבלדר ולליסבת. מהר מאוד מתברר כי הסיפור הרבה יותר מורכב "מדובי שב הביתה לילד ולאישה". הם עולים על פרשיה גדולה של ריגול תעשייתי וגנבת מידע שמסתעפת יותר ויותר לטופ של התעשייה ולא רק. בלומקווסט מצד אחד וליסבת מהצד השני מנסים לרדת אל עומק העניין ולהבין מי נגד מי, מה היא אותה "רשת העכביש" שטביעת האצבע שלה מופיעה לאורך כל החקירה ומי הם אלה העומדים מאחוריה. הצמד שוב עובד במקביל - ליסבת גולשת על קורי הרשת ומגלה פצצה מתקתקת ואת עצמה, שוב, במחול שדים מהעבר ומיכאל שנלחם על כתבה טובה ואמינה, על מילניום ובעיקר על נפשו.
דיויד לגרקרנץ מייצר חוט מקשר חזק בין הנערה ברשת העכביש לסדרת המילניום. הוא מייבא דמויות נוספות שיעוררו פעמוני זיכרון במי שקרא את הספרים, ילדותה ונעוריה של ליסבת מככבים גם כאן. מודן הוצאה לאור כורכת אותו בעטיפה שנושאת את הקו העיצובי של הטרילוגיה ומילניום 4 נחבא בתחתיתו.
אבל - בשורה תחתונה הסיפור טוב, מרתק וכתוב היטב - למרות שלטעמי משהו באווירה האפלה שסטיג לרסון היטיב לייצר חסר לי. שוני נוסף שאני מוצאת הוא שלגרקראנץ הפך את ליסבת לגיבורת על של מארוול קומיקס - אין ספק שחלף זמן מאז שקראתי את הספרים הקודמים אבל אף פעם לא הרגשתי שאני קוראת קומיקס עד עכשיו. תיאורי מהלכיה הם אעפס קצת מוגזמים, נו טוב מאוד מוגזמים. ההגזמה הזאת קצת נוגסת בתחומי האמינות של הדמות אבל מתכתבת באופן מעניין עם הסיפור כולו.
זהו - קראתי את "הנערה ברשת העכביש" ונשארתי בחיים - ואפילו נהנתי. לחובבי הז'אנר עם קוד מוסרי, סביר, קראו ותהנו - ואם יש לכם קשיים, אתם תמיד יכולים לסחוב את אמא או את הילד לספריה שהם ישאלו את הספר, לא אתם.
הנערה ברשת העכביש - מילניום 4 (2015)
מאת: דיויד לגרקרנץ
תירגום משוודית: רות שפירא
מודן הוצאה לאור, סדרה לספרות יפה
465 עמ'