פעמים רבות שאנו צופים בסרט או קוראים בספר, אנחנו לא מודעים לכך שהסוף במקור, היה אמור להגמר אחרת. אולי דיימינו מה היה קורה לו...? אבל בטח לא דיימנתם שבמקור, בוגארט נשאר עם הבחורה בקלזבלנקה, שאחאב צד את מובי דיק ושפינוקיו מסיים את חייו בחבל תליה!
הכינו את הפופקורן וקבלו אוסף של סרטים וספרים ידועים שסופם במקור היה להסתיים אחרת.
אנה קרנינה - 1877
לב טולסטוי פרסם בפעם הראשונה את הרומן המפורסם שלו בהמשכים בשנת 1875, במגזין בשם רוסקי וסטניך (השליח הרוסי). מעניין לציין שבגרסה ראשונה זו, אנה לא מתה והמאהב שלה, הרוזן ברונסקי, חזר שוב אליה. זה היה תנאי של העורך מיכאל קטקוב שנכפה על טולסטוי, שטען כי הפרסום נועד לנשים מהמעמד הבינוני שלא יכלו לסבול אירועים טראגיים וכואבים. לכן, קרנינה לא התאבדה בקפיצה לפני הרכבת הדוהרת, עד שהסיפור יצא לאור בפורמט של ספר בשנת 1877.
חיזור גורלי - 1987
הסרט המפורסם על גבר נשוי שיש לו יחסים מחוץ לנשואים עם אשה שהפכה אובססיבית אליו, היה אמור להסתיים פטליסטי יותר. הדמות של גלן קלוז, כאשר הבינה שמאהבה (מייקל דאגלס), השלים עם אישתו ובתו ושלעולם לא תראה אותו שוב, היתה אמורה להכנס לתוך אמבטית מים חמים ולשחוט את עצמה. אבל המפיקים חשבו שהמסקנה הזו תהפוך את קלוז לקורבן ואותו לבן זונה, כך שהם אילצו להסריט סוף אחר בו קלוז הופכת מאשה היסטרית לפסיכופטית אשר מנסה לרצוח את כל משפחתו.
פינוקיו - 1882
מי שקרא את הספר הזה של קרלו קולודי, סביר להניח שהופתע לגלות שמחצית הראשונה של הספר הוא חספוס וריאליזם כמעט נוראי, שבו הדמות המפורסמת מתנהג כמו נוכל ללא בושה, ואילו החלק השני של הסיפור הופך להיות יותר אידיאליסט ואדיב. הסיבה? המחבר היה אמור לסיים את הסיפור שלו בפרק 15,כאשר פינוקיו נתלה ע"י השועל והחתול כעונש על שאיפותיו. הוא אפילו כתב את ההשתלשלות לסיום האכזרי: "לא היו לו כוחות להוסיף עוד מילה. עצם את עיניו, פתח את פיו, מתח את רגליו, הטלטל חזק ונשאר נוקשה". מזועזע, המו"ל שלו אילץ אותו למחוק את הקטע הזה ולכתוב עוד 20 פרקים בעלי אופי יותר ילדותי.
בית הבובות - 1879
כל מי שמכיר את יצירתו זו של איבסן, יודע שהסוף מסתיים כאשר הדמות הראשית, נורה, עוזבת את בעלה וילדיה. אבל המחבר נאלץ לשנות את הסוף, כדי שיוכל להציג את היצירה. השחקנית אשר גילמה את התפקיד הראשי, אלמה ורינג (כוכבת גדולה באותה תקופה), סירבה לשחק את התפקיד בטענה שאשה הגונה יכולה לעזוב את בעלה, אבל מעולם לא את ילדיה. איבסן נכנע ללחץ, ובמשך שנים רבות הופעות היצירה הסתיימו כאשר נורה עוזבת ביחד עם ילדיה. רק בשנות ה-30` סוף היצירה שוחזרה כבמקור.
אשה יפה - 1990
אמנם קשה להאמין, אך בתסריט המקורי, הדמות של ריצ`רד גיר היה נשוי, ובסוף הסרט הוא נפרד בצער לב מהנערת ליווי שגילמה ג`וליה רוברטס, והוא חזר לאשתו. אבל אחרי "מבחן סינון" ראשוני (הקרנת מבחן המתבצעת בפני צופים הקראיים). תגובת הקהל היתה כל כך שלילית, עד שנאלצו להסריט סצינות חדשות כדי להפוך את גיר לרווק חתיך ובסוף הסרט לבחור להשאר עם אהובתו.
ספר הג`ונגל - 1894
בגרסה הראשונה שכתב רודיארד קיפלינג, מוגלי נהרג ע"י הנמר. המחבר רצה להעביר מוסר השכל שבסופו של דבר כוח הג`ונגל יטרוף כל אדם. אבל המו"ל הפעיל לחץ על קיפלינג כדי לשנות את הסוף לפחות אפל, בו הגיבור הראשי מצליח להפסיק את מרחץ הדמים החתולי בכך שעדר של שוורים מוחץ אותו.
הניצוץ - 1980
בתסריט, דמותו של ג`ק ניקולסון, אבדה בתוך המבוך (בזמן שבנו ואשתו בורחים מהמקום), אך לא הראו אותו מת. בהמשך היתה אמורה להיות עוד סצנה שבו האם מאושפזת בבית חולים, מתאוששת מהתמוטטות עצבים שעברה בגלל עקב האירועים המחרידים שקרו בזמן שהילד שיחק בשקט במסדרון.
ואז, כדור צהוב (כמו זה שהרוחות הטילו בבית מלון בסצנה קודמת) מתקרב ומתגלגל לעבר ניקולסון. סוף כזה היה אמור להשאר במעורפל: לתת להבין לצופים שניקולסון לא מת וממשיך להטריד את משפחתו בבית החולים, או שהוא מת והוא ממשיך להטריד את משפחתו מהעולם הבא. בכל אופן, האיום נמשך.
המלך ליר - 1605
זה אולי נראה מטורף לגמרי, אבל בשנת 1780, המו"ל היוקרתי וחזק סמואל ג`ונסון, ששנא את הדרך הטראגית שהסתיימה יצירתו של שייקספיר (למעשה כל הדמויות מתות), ביקש ממחבר אחר, נחום טאי, לשכתב את החלק המקורי. הוא ביקש למחוק את הקטעים האכזריים ביותר ולהוסיף השתלשלות חדשה שבה קורדליה וליר נשארים ביחד והיא, בתו הטובה של המלך, מתחתנת עם הדוכס גלוסטר. באופן פרדוקסלי, לגירסה ממותקת זו - היתה הצלחה גדולה והגירסה המקורית של שייקספיר - לא הוצגה שוב עד אמצע המאה ה-19.
אי המטמון - 1883
בכתב היד הראשון של רוברט ל. סטיבנסון, המשלחת גילתה בסוף הסיפור, שלא קיים אוצר כלשהו חבוי באי. סוף סקרסטי מדי לתקופה ההיא, כדי להראות כמה הרוגים וקורבנות היו לשווא (בחיפוש אחר העושר).
התפוז המכני - 1971
התסריט לגירסה זו של הרומן הזה מאת אנתוני ברג`ס על אלימות עירונית, הסתיים עם הגיבור הסדיסטי אלכס, כאשר הוא כביכול משוקם: נשוי, עם ילדים וחי חיי משפחה מאושרים לכאורה.
אבל הסצנה האחרונה הראתה איך אלכס יוצא מדי פעם מביתו בתירוצים מתחסדים, כדי לבצע איזה מעשה אולטרה-אלים. סוף זה הוחלף באחד פחות מפורש ויותר מרומז. אלכס, לכאורה נרפא, מחייך ברשעות כאשר הוא נשאר לבד.
מלכת אפריקה - 1951
בתסריט המקורי של ג`יימס אייג`י, הדמויות של המפרי בוגרט וקתרין הפבורן מתים בטביעה בזמן שהם מנסים להטביע את הספינה הגרמנית. היה זה הסופר פיטר וירטל ששכנע את ג`ון יוסטון לתת לגיבורים המקסימים לשרוד. "הקהל לא יקבל את זה שלאחר שרדו את מפלי המים, תנינים ומחלות חום, שתי דמויות עם כל כך הרבה אומץ, ימותו בצורה כה אבסורדית", אמר לו.
מובי דיק - 1851
הרעיון הראשוני של הרמן מלוויל היה שקפטן אחאב וצוותו יצודו את הלוויתן הלבן הגדול. אך כאשר האובססיה הושלמה, זו שהפכה לסיבה היחידה לקיומו, איש הים היה שם קץ לחייו כאשר הוא עולה על סירה ואובד בתןך הים העצום. מי שקרא את הספר יודע כי בסופו של דבר הלוויתן שורד לאחר שהוא מטביע את הסירה עם כמעט כל הצוות בתוכה (שורדת רק דמות אחת: ישמעאל).
דרקולה - 1897
הסופר האירי בראם סטוקר תכנן סוף באווירה יותר משוחררת מאשר זה שפורסם ברומן שלו "דרקולה". במוחו היה הרעיון שהגיבורה, מינה הארקר, עוזבת את ארוסה, ג`ונתן, נכנעת מרצון ומתמסרת למפלצת כדי שיהפוך אותה לערפד ותשאר איתו לנצח. אך העורך שלו גרם לו לנטוש את הרעיון, תוך שהוא מציין שהשתלשלות כזו היא כחומר נפץ בחברה הוויקטוריאנית הפוריטנית.
האדם השלישי - 1949
בתסריט של גרהם גרין, הדמות של ג`וזף קוטן, מגלה שחברו הפך לסוחר סמים מסוכן, הוא מלשין עליו במשטרה ונשאר עם החברה שלו. יותר מאשר סוף טוב, לבמאי קרול ריד נראה שסוף כזה הוא ציני מדי ואילץ את הסופר לכתוב סוף אחר בו הנערה עזבה אותו לאחר שגילתה את הבגידה שלו. כנראה שגרהם גרין נשאר עם קצת טינה בעקבות השינוי, כי שנים לאחר מכן, באחד מספריו האחרים, "האמריקאי השקט", הוא כתב שהאיש המלשין כן נשאר עם חברתו של הנבגד.
משחק הדמים (רמבו) - 1984
זו היתה ההרפתקה הראשונה של רמבו, והסוף המיועד בסרט (שצולם אך מעולם לא הוצג) הגיבור בגילומו של סילבסטר סטאלון, מת מירי בשוגגשל חברו הקולונל טראומן (ריצ`רד קרין).