בבלוג הבית הכריזו על תחרות כתיבה בנושא: מסע בזמן , בה יש לכתוב על תקופה אליה היינו חוזרים. 
(הערה: יותר מעניינת אותי הכתיבה מאשר התחרות 
)
כיוון שהתחרות נפתחה לקראת חג החנוכה, בחרתי לחזור אל אותה התקופה, תקופת המכבים... 
אבל עכשיו תסלחו לי לרגע, כיוון שתוך כדי שאני כותב לכם, כמעט ונפלתי קרבן לפיגוע דריסה ע"י חייל יווני רכוב על פיל... 
למזלי, הצלחתי לחמוק ברגע האחרון ולתפוס מחסה שנראה די בטוח ולכן אמשיך לכתוב כעת על פיסת הקלף הקטנה שנותרה לי. לשמחתי נר החרס שבתרמילי לא נשבר ומעט השמן שנשאר לי בכד עשוי להספיק על מנת לכתוב לכם עוד כמה מילים. 
לא קל בימים אלו להיות יהודי בארץ ישראל. כולנו נרדפים ללא הרף על ידי צוררים יוונים שמתנכלים אלינו בכל פינה ומנסים בדרכים שונות לשכנע או לפתות אותנו לחדול ממנהגינו הישנים אשר לדבריהם אינם מתאימים לרוח הזמן והתקופה. עלינו להתקדם, הם אומרים, ולהיפתח אל התרבות הנאורה והמתקדמת אותה מובילה האימפריה היוונית . למען האמת, במחשבה הראשונה זה נשמע בכלל לא רע וכלל לא מזיק ורבים מבין אחינו כבר נפלו ברשת הזו והתייונו. אחרים סרבו ושילמו על כך בחייהם או שנמלטו והם מסתתרים בהרים ללא מזון ושתיה וחיים בפחד מתמיד. 
תחושות הפחד והיאוש הולכות ומתגברות, רוחות של תקווה הולכות ונחלשות והעתיד נראה שחור יותר מתמיד. אנטיוכוס, השליט היווני רק הולך ומתעצם מיום ליום, הגזרות נעשות קשות יותר והלחץ עלינו, היהודים הולך ומתהדק. 
רק משפחה אחת של "משוגעים קיצוניים", משפחתו של מתיתיהו הכהן, יוצאת בגלוי נגד היוונים ונגד תופעת ההתייונות והשמועות אף אומרות שהם הצליחו לחסל גנרל יווני בפעולה מתוחכמת ונועזת במיוחד. 
עכשיו הגיע הזמן לגילוי נאות, אני הוא אחד מבני אותה משפחה. חיי בסכנה ולכן עלי להשביע אתכם שלא תספרו, אף לא ברמז היכן אני נמצא וכל מה שאספר מכאן והלאה ישאר ביננו בלבד! 
בשבועות האחרונים הקמנו מעין צבא קטן המונה נכון לרגע זה בסך הכל כמה עשרות אנשים, אבל שאיפתנו היא שהמספר עוד יגדל ויגיע למאות ואולי אף לאלפים, אך לשם כך דרושות לנו עוד הצלחות בשדה הקרב שיוכלו להפיח תקווה בקרב צעירים שמוכנים לחרף נפשם למען הצלת העם היהודי. 
תפקידי הוא להכין מטעני גחון, לנטרול המשוריינים של היוונים, הלא הם הפילים. בתחילה לא הייתי מסוגל לבצע את התפקיד כיוון שחסתי על הפילים המסכנים, אך לצערי היוונים עושים בהם שימוש ככלי מלחמה שמהווה כיום את אחד האיומים הגדולים והמסוכנים נגדנו, כך שלא נותרה ברירה. כבר פעמיים כמעט ונמחצתי תחת אחד הפילים האלו כשניסיתי להניח מטען חבלה שכזה, אין ספק שהתפקיד כרוך בסיכון רב, אך החלופה ממילא לא פחות מסוכנת... 
אנו, החשמונאים הבנו שהאיום היווני הוא איום קיומי על היהודים והיהדות. לאורך כל הדורות עם ישראל שמר על תרבותו ומנהגיו ואורך חייו המיוחד וכך שרד אינספור פרעות, גזרות ומלחמות. המלך אנטיוכוס הבין שהדרך בה אולי יוכל להביס את עמנו, היא דרך הרוח ולא דוקא דרך הכח, כי כשהרוח נשברת, אז גם הכח יורד באופן מיידי כי לא נותר עבור מה להילחם... לא סתם הם טימאו לנו את השמנים, הרי יכלו לעשות נזקים יותר חמורים אבל הם הבינו שהשמן הוא סמל, סמל לחכמה, והפעולה שלהם מסמלת את החלפת החכמה היהודית הטהורה בחכמה היוונית... 
טוב, אבל מה אני מקשקש לכם כל כך הרבה, אתם בכלל חיים אי שם בעתיד, הרחק מהימים האלו. אתם כבר יודעים שהתגברנו ושרדנו, אתם כבר חיים במדינה יהודית ריבונית כמעט 70 שנה... 
.
אתם מתפלאים מאיפה אני יודע את כל זה? ובכן, גם אני מהתקופה שלכם, רק חזרתי לכאן במסגרת תחרות כתיבה של הבלוגיה אבל בעצם אני לא באמת שייך לפה ...כלומר שייך, כי אלו אבות אבותי 
, אבל נולדתי הרבה אחרי וגם אני,כמוכם, עומד בעוד כמה ימים להדליק נרות חנוכה לזכר הניסים שבימים ההם (טוב, נו...וגם לזלול המון סופגניות 
) 
.
אז שיהיה לכם חג חנוכה שמח בקרוב ותזכרו מה שסיפרתי לכם! 