החולשה של ויקטוריה ברגמן / אריק אקסל סונד

זוהי דרמה סקנדינבית אפלה במיטב מסורת ספרות המתח הסקנדינבית. "ילדה עורב" הינו ספר ראשון  בטרילוגיית המתח השבדית "החולשה של ויקטוריה ברגמן". הספר נכתב בידי הצמד ירקר אריקסון והוקן אקסלנדר תחת שם העט אריק אקסל סונד. הספר סובב סביב רוצח סדרתי ומתמקד בשתי נשים חזקות, סופיה סטרלונד ו-ז'נט שילברג. בדומה לרוב הספרים הסקנדינבים, גם ספר זה מתמקד בנושאים אלימים והופכי קרביים כ-פדופיליה, גזענות, סחר והתעללות בילדים, התעללות בנשים ואלימות בקרב ילדים חיילים שהוכשרו להרוג. אומנם אין בספר הזה איזה חידוש מרעיש או תהפוכות עלילתיות מפתיעות (כבר לקראת המחצית חשדתי לגבי הטוויסט הצפוי וצדקתי בניחושי) אך הספר מרתק ביותר מבחינת שרטוט הפרופיל הפסיכולוגי שבו.

הספר נע לסירוגין בין שתי נשים ובין עבר והווה. סופיה סטרלונד, הינה פסיכולוגית  המתמחה בילדים שעברו טראומה כלשהי בעברם.  בין מטופליה אישה בשם ויקטוריה ברגמן הסובלת מפיצול אישיות בעקבות התעללות שעברה בילדותה והטיפול בה לא צלח. מטופל נוסף הינו נער מסיירה ליאון שגויס בכפייה להיות ילד חייל במלחמת האזרחים במולדתו וכעת סובל מבעיות נפשיות עקב עברו רווי הדם. במקביל המפקחת ז'נט שילברג מנסה לפצח שרשרת של מקרי רצח מזעזעים בעל מאפיינים דומים. כל הקורבנות הינם פליטים צעירים שעברו התעללות איומה לפני מותם.

בשלב מסוים שני קצוות העלילה מצטלבים ומתאחדים לקו עלילה אחד.  שתי הנשים נפגשות במסגרת החקירה ועד מהרה היחסים המקצועיים ביניהן עוברים לקווים אישים. לשתיהן משהו משותף: הן  בודדות וחסרות חברות, הן אינן מרוצות מחייהן בהווה ומאוכזבות מהגברים בחייהן, למעשה כל הגברים בספר מוצגות באור שלילי. סופיה אינה נשואה, אך נמצאת במערכת יחסים גרועה. ז'נט נשואה לאמן מובטל ואם לילד בן 13. שעות עבודתה הרבות מערערות את נישואיה והיא מוצאת מפלט בעבודתה. הן מתחברות ומוצאות אוזן קשבת אחת אצל השנייה. בינתיים  החקירה מתנהלת בעצלתיים, עקב בצד אגודל. ז'נט מנסה לתפוס את הרוצח לפני שיכה שוב ולא ממש מקבלת תמיכה מהדרג הבכיר. מכיוון שהקורבנות הינם חסרי בית שאיש לא מתלונן על היעדרם,  גובר הלחץ  מגבוה לסגור את החקירה המצויה ממילא במבוי סתום. הספר מסתיים בקליף האנגר מותח, כך שמי שלא אוהב לחכות בין ספר לספר, מומלץ לו אולי לחכות לסיום תרגום הטרילוגיה טרם ייקרא ספר זה.

בגדול נהניתי מהספר, אם כי הסוף הפתוח השאיר אותי מתוסכלת ועם חצי תאוותי בידי. הספר חזק, מפעים וכתוב היטב, אך לא מתאים לבעלי הקיבה רגישה בשל אי אלה תיאורים אלימים שבו. בכל אופן ברצוני לסייג ולומר שהמיקוד אינו בתיאורים הברוטליים וקראתי ספרים עם תיאורים אלימים יותר מטרידים. קצב הכתיבה אינו אחיד והספר נע בין תיאורי הדינמיקה בין הדמויות, תהליך החקירה, סצנות אלימות, הנתיחות שלאחר המוות ופלשבקים לעבר. העבר מאיר ומבהיר את ההווה. הפרקים קצרים ומותחים ואין רגע דל.  הספר בוחן את הצד החשוך של האדם ושואל "כמה רוע יכול אדם לסבול עד שהוא עצמו יהפוך למפלצת" והתשובה מצמררת. כפי ששציינתי בתחילת סקירתי הספר צפוי במידת מה וחשדתי בזהות הרוצח ממחציתו. חוזק הספר הינו פחות בעלילה השבלונית במידת מה ויותר ביצירת אווירה מעיקה ובשרטוט דמויות מורכבות ופגומות. למרות עוביו הספר נגמע במהירות וכעת לא נותר לי אלא לחכות לספר השני.  מומלץ כמובן!
 
בשורה התחתונה: נפתולי נפש וסודות אפלים!