היי לכולם. אני מרגישה ורואה בבלוג איך פחות ופחות תגובות נשארות. לא אני לא אאיים בלסגור את הבלוג כי הבלוג חשוב לי.
זה פשוט מעציב אותי זה הכול.
אבל לא באתי לדכא אותכם, באתי לעשות למישהי שמח.
מישהי שאני מאוד אוהבת ועוברת תקופה לא קלה, ורציתי לעודד אותה מעט ולהזכיר לה שלמרות שהכרנו לא מזמן אני תמיד כאן בשבילה.
אז מיטל, אני יודעת עוברת עליך תקופה לא קלה, ולכן אני רוצה לעודד אותך.
זה פאמסלאש מקורי. רציתי לפרסם בקומונה אבל זה לא פאנפיק אז לא פרסמתי.
אז אני לא יכולה להבטיח שזה באמת יתגשם באמנדה (אני עדיין לא גמרתי לבנות את האופי שלה)
אבל רק כדי שתחייכי כתבתי את זה עכשיו.
אז מקווה שתהני ותשמחי קצת:) אוהבת אותך מאוד
כהנא
נ.ב- התמונה אינה שייכת לי היא שייכת לצייר או הציירת המוכשרים שציירו אותה, מצאתי אותה בחיפוש בגוגל.
"קריסטל"
אמנדה עקבה אחרי העלפית בהקפדה.
קריסטלה היתה עסוקה בלצחצח את קשת הזהב שלה. ידה היתה עדיין פצועה מהקרב האחרון וזה הכאיב לאמנדה לראות את חברתה כך.
קריסטלה היא כמו קריסטל, חשבה אמנדה.
כל כך יפה וקשוחה, שכל סדק קטן בה מכאיב למי שרואה אותה.
היא התקרבה אליה.
לעומתה קריסטלה הרגישה אומללות. בכל זמן ההרפתקאות שלהם, היא חיבבה את אמנדה. חיבבה אפילו מאוד.
היא הביטה איך אמנדה גדלה ומתחזקת. וביחוד נהיית כמו קריסטל של כוח. כל השלמות במקום אחד.
על כמה וכמה היה קשה לה לראות אותה גם מתפתחת בתחום הרומנטי. רבים חיזרו אחרי המושיעה.
רק היא לא יכלה. היא נסיכה הרי, עליה לשמור על כבוד משפחתה. איך היא תוכל להתאהב בבת אדם כל כך חזקה וחשובה.
והכי חשוב, פחות מעונינת בה.
"אני יכולה לעזור?" שאלה אמנדה את קריסטלה שהפסיקה לשפשף את קישתה.
"לעזור?" היא שאלה לא מבינה.
"עם היד..." אמרה אמנדה בבישנות. קריסטלה הינהנה והושיטה לה את ידה.
אמנדה הורידה את התחבושת בעדינות מופתית. צמרמורת עברה בגבה העדין של קריסטלה.
אמנדה ראתה את הצלקת והחליטה למרוח מעט משחה ורודה שהטל בזמנו הכין למענה.
היא מרחה בעדינות על פצעה של קריסטלה והצלקת נעלמה.
קריסטלה חייכה ושינייה זהרו באור שמש אחר הצהריים.
"הינה עברה הצלקת" חייכה אמנדה מרגישה גאווה על מעשיה.
"חבל שאי אפשר לתקן גם צלקות נפשיות ככה" מילמלה קירסטלה לעצמה.
"אני חושבת שגםבזה אני אוכל לעזור" אמרה אמנדה.
"אמ....? איך בדיוק?" ענתה קריסטלה בעצבים.
"פשוט כך" אמרה אמנדה והעבירה את אצבעותיה על לחייה של הנסיכה.
"וכך..." היא עבירה את אצבעתה העדינה על פני השפתיים החושניות של קריסטלה.
"והכי חשוב... כך..." היא אמרה והצמידה את שפתיה לאלו של קריסטלה.
אמנדה חושבת שקריסטלה היא קריסטל מושלם. אפילו צלקות לא יכולות לכער אותה.