כבכל שנה קנה אבא גדי קטן לקראת חג הפסח. אמנם הגדי היה קטן, אבל אבא חישב ומצא שאמא תוכל להכין ממנו מנה עיקרית + מרק לכל המשפחה (וגם שמיכה לתינוק). ללא ספק עסקה משתלמת בהתחשב בכך שמחירו של הגדי היה שני זוזים בלבד!
אבא קשר את הגדי בחצר כדי שיוכל לאכול עשב ולהשמין עד ערב החג (הגדי ישמין, לא אבא).
כשערב החג הגיע, אבא השחיז את הסכין הגדולה שלו ויצא לחצר אך להפתעתו הגדולה הגדי לא היה שם!
אבא חיפש את הגדי מסביב אך לא מצא לו כל זכר. למעשה, בעל החיים היחיד שהוא ראה היה חתול גדול ושמן.
"מדוע החתול הזה שמן כל כך?" – חשב אבא בליבו ומיד הגיע למסקנה ההגיונית: החתול ללא ספק טרף את הגדי!
אבא כעס מאוד. גם על כך שהפסיד שני זוזים וגם על כך שכעת ייאלץ להסתפק בעוף ודגים לסעודת החג.
בכעסו, הוא קרא לכלבו הנאמן גיבור ושיסה אותו בחתול.
אבל הסתבר שהחתול לא היה סתם חתול רחוב. יתרה מכך – הוא היה שמן כי בעליו, השכן של אבא, האכיל אותו בשפע.
כשהשכן של אבא ראה את הכלב גיבור מתנפל על החתול היקר שלו הוא תפס מקל והרביץ לגיבור שברח משם ביללה עם הזנב מקופל בין הרגליים.
נער מגודל שעבר במקום וראה את השכן מכה את הכלב התרגז מאוד. הוא התנפל על השכן (שהיה אדם רזה וקטן), הוציא את המקל מידו וצעק עליו: "אתה לא מתבייש להרביץ לחיה אילמת? אני אראה לך מה זה!"
הוא זרק את המקל על האדמה וכיבה עליו את הסיגריה שלו.
ברוב כעסו הוא לא שם לב שהוא זרק את המקל לשדה קוצים יבשים... שריפה התלקחה במקום כהרף עין ואיימה עד מהרה על בתי השכונה.
למרבה המזל תחנת כיבוי האש הייתה לא רחוקה. הכבאים הגיעו תוך דקות ספורות ומיהרו לכבות את האש תוך שימוש יעיל ומושכל בסופר טנקר ועוד כמה אלפי ליטרים של מים.
השכונה הפכה פתאום לונציה של המזרח התיכון...
וכאילו לא די במהומה שקמה בגלל האש והמים, הופיע פתאום שור גדול ומאיים בשכונה. כנראה הוא הצליח איכשהו להתחמק מהחווה החקלאית הסמוכה.
אנשים ברחו בהיסטריה תוך שהם זורקים למים ליתר בטחון את כל החפצים האדומים שלהם, אבל נראה שלשור זה לא היה אכפת.
ממש כמו פרדיננד, הוא נעמד באמצע הרחוב (כי זירה לא הייתה שם) והתחיל לשתות משלולית מים (כי לא היו שם פרחים).
השוחט שגר בשכונה הגיע למסקנה שזה הזמן להציל את כל התושבים ולהוכיח את גבורתו. הוא התגנב אל השור ובאבחה מהירה שיסף את צווארו (באופן כשר כמובן).
השור חרחר ונפל מת.
הבעיה הייתה שהוא נפל על השוחט...
לצוות מד"א שהגיע למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו של השוחט (את השור הם אפילו לא ניסו להחיות).
לאט לאט שככה המהומה. חברה קדישא פינו את גופתו של השוחט, כמה קצבים פינו את גופתו של השור ומכבי האש התחילו לעסוק בשאיבת המים.
אבא ישב בפתח ביתו, ליטף את גיבור האהוב והסתכל על המתרחש כשלפתע הוא ראה את בנו הצעיר מגיע במעלה הדרך כשאחריו גדי קשור בחבל!
הסתבר שהבן הצעיר החליט לקחת את הגדי לטיול קצר לפגוש את אמו (של הגדי, או של הבן) כי להבנתו זאת הייתה משאלתו האחרונה (של הגדי, לא של הבן).
אבא הבין שכל האירוע התחיל בשל טעות קטנה. הוא הרביץ לבנו מכות חינוכיות ושחט את הגדי (שחיטה כשרה כמובן).
מוסר השכל: בשנה הבאה נאכל צלי טופו
חג שמח ושבת שלום!
והרשומה המומלצת היא –פינת חמד ותחושת אכזבה - בבלוג של hayaschwartz