תרגיל בהיסטוריה:
1941, הימים ימי מלחמת העולם השנייה והעולם כמרקחה. מדינה אחת - שמטעמי התרגיל לא נזכיר את שמה - מוטרדת מכך שחלק מתושביה הם תושבים ארעים או אוחזים באזרחות כפולה. הטרידו אותם במיוחד האזרחים שמוצאם ממדינות האויב ובעיקר אלה שגזעם ואמונתם שונים.
בצו חירום מתבקשים האזרחים הנ"ל להתייצב ברשויות, להשאיר טביעת אצבעות ולדווח על כל שינוי שם או מעבר כתובת.
בינתיים המלחמה הולכת ומסתבכת, והזרים מתחילים להיות מתויגים כגייס חמישי. איזורים שלמים במדינה מוכרזים כאיזור אסור לתושבים האלה, הם נזרקים ממקומות העבודה, מוצאים את עצמם מוחרמים ומופרדים מחבריהם ומשכניהם. ואז בצו נשיאותי מתנהלת סדרת מעצרים של גברים שנחשדים בבגידה והם נלקחים מביתם ללא אזהרה ועוברים חקירות קשות ואכזריות. בשלב השני מקפיאה המדינה נכסים, כולל בתי עסק רבים כך שהם מאבדים את מקורות פרנסתם ואת ביתם. ואז לפינלה - מוציא הנשיא צו גירוש של הנתינים למחנות מעצר. הם מתבקשים לארוז מזוודה לראש ולהגיע, ללא חיות מחמד, אל נקודות כינוס. הם מועברים לאיזור מנהלתי שם הם מוחזקים בתת תנאים כמה חודשים ומשם מעלים אותם לרכבות ומעבירים אותם אל מחנות הסגר במרכז היבשת. הם חיים שם תחת משטר צבאי בטמפרטורות קיצוניות הנעות בן מעל ארבעים מעלות בקיץ למינוס עשרים מעלות בחורף - כאשר תזונתם היא לחם ומעט חלב לראש - כך עד סוף המלחמה, נשים וילדים, זקנים ותינוקות.
והשאלה הנשאלת היא:
קראנו תיאור אמיתי של גירוש אוכלוסייה במלחמת העולם השנייה - באיזו מדינה לדעתך מדובר?
אם אני הייתי קוראת את זה הייתי משוכנעת שמדובר באחת ממדינות ציר הרשע - אך לא. הדברים האלה קרו בארצות הברית של אמריקה לאזרחים הזרים - ובראשם לאזרחיה היפנים.
הגירוש של האזרחים היפנים מהחוף המערבי - מרץ 1942
"כשהקיסר היה אלוהי" ג'ולי אוטסקה
בספרה "כשהקיסר היה אלוהי" משתפת אותנו ג'ולי אוטסוקה באחד הסיפורים הקשים ביותר בתולדות ההיסטוריה האמריקאית - בגירושם של היפנים למחנות הסגר במדבריות יוטה וויומינג לאחר המתקפה על פרל הרבור.
אוטסוקה מתמקדת במשפחה אחת בורגנית מברקלי: האב - איש עסקים על קו פריז-קליפורניה, האם - מחנכת את ילדיה, מציירת ומנגנת בפסנתר, שני ילדים, בת ובן בני 10 ו-8 - ילדים חכמים, מנומסים וחברותיים שאוהבים את חיות המחמד שלהם ומנהלים חיים רגילים - עד שבצו אחד חרב עליהם עולמם. הספר מצייר את מהלך האירועים שלב אחר שלב, מהרגע שבו האם רואה את צו הגירוש של רווזולט בסניף הדואר המקומי דרך האריזה, הגירוש, הרכבות, השהייה במחנה ועד השיבה הביתה.
כל זה מסופר באיפוק ובלשון חסכונית - דרך העינים של האב, האם, הבת והבן. גם רוח הקודש מרחפת מעל - הלא הוא הירוהיטו, קיסר יפן - שעל פי האמונה היפנית בזמנים ההם, נחשב האלוהי.
הספר כתוב כמו מחזור של שירי האיקו*. עונת שנה, תיאור קצר וממצא של זמן נתון, בכל פעם מזווית ראיה אחרת וכל תיאור עוצר את נשמתך. למרות שאוטסוקה נולדה וגדלה בארצות הברית צורת הכתיבה המאופקת, המינימליסטית שכמעט אינה נוגעת ברגש - מדייקת את "תחושת היפניות" כפי שהיא נתפסת בעולם המערבי - ובכך מעצימה את הזרות של הגיבורים.
הספר מתאר את הגירוש, הנסיעה ברכבת והקליטה במחנה בפירוט - ואז מתאר את השיבה הביתה. במרכז יש תחושה של כמעט בור פעור. שלוש שנים של שהיה במחנה כמעט ולא מתוארים מלבד אירועים בולטים ומשמעותיים למשפחה. דווקא באמצעות הריק אוטסוקה מבליטה את השגרה המייאשת ואת האובדן המיותר של שלוש השנים מחייהם של אותן משפחות שחטאו במוצאן, נעקרו מחייהן, ולעולם לא יחזרו להיות אותו הדבר.
לקרוא את "כשהקיסר היה אלוהי" משול לדפדוף באלבום תמונות ישן בשחור לבן, ורק פה ושם כתם צבע שובר אותו - צעיף וורוד, שמלה צהובה וזוג כפפות לבנות שהוכתמו לתמיד.
אחד הספרים החזקים והמרשימים שקראתי בזמן האחרון - שחושף תקופה שחורה משחור.
מומלץ בחום.
כשהקיסר היה אלוהי - ג'ולי אוטסוקה (211 עמ')
תרגום: רחל פן
הוצאת ידיעות נובמבר 2015
הספר הגיע אלי לקריאה על ידי תפוז.
*הַאִיקוּ (ביפנית: 俳句) היא צורת שירה שמקורה ביפן המסורתית.
מאז שנות ה־50 של המאה ה־20 הוא זוכה לפופולריות מחודשת בכל רחבי העולם.
האיקו יפני מסורתי מורכב משלש שורות בנות 17 הברות (או יחידות פונטיות) סך הכל: בשורה הראשונה 5 הברות, בשורה השנייה 7 ובשורה השלישית שוב 5. השיר יכול לתאר רגע המתרחש בהווה, ועליו לכלול "קיגו" (Kigo) שהיא מילה המסמלת את עונת השנה בה מתרחש השיר, למשל מזג אויר או פריחת עץ הדובדבן. כינוי עונת השנה אינו מופיע לצד מילת העונה. (ויקפדיה)