אתם זוכרים את 'הבדיחה עם הזקן' על הפולנייה שהלכה עם בעלה למסעדה ורואה שם את חבר שלהם יאז'ק ולא עם בז'יז'ינה רעייתו. היא שואלת את בעלה סאשק - מי שם אוכלת עם יאז'ק - מממ... עונה סאשק, זאת המאהבת החדשה שלו - היא מסתכלת במבט ארוך וחורצת - שלנו יותר יפה!
כנראה שבכל בדיחה יש משהו מן האמת - כי אם הם כבר בוגדים בנו לפחות שזאת תיהיה מישהי שווה - צעירה יותר, יפה יותר, עשירה יותר, מוכשרת יותר - מישהי שכשנעמוד מול הראי ונשאל למה? תיהיה לנו תשובה ברורה למה היה שווה לו לעזוב אותנו בגללה. גם אנחנו היינו עוזבות אותנו בגללה. אבל לעזוב לטובת אישה מבוגרת ממך בשבע שנים, מכוערת ממך, הרבה פחות מוצלחת וגרוע מכל - מוזנחת? זה כבר ממש מעליב.
זה מה שקרה לגיבורת ספרה של מירב הלפרין. עו"ד מצליחה ואשת קריירה הנשואה לעמנואל ואם למיכאלה ועומר - שיום אחד מגלה שבעלה החליט לעזוב את הבית לטובת דינה שהיא לא רק כל מה שכתוב לכמעלה - היא גם טבעונית.
מכאן מתחילה הקומדיה עם פוטנציאל לסיטקום מצליח.
הדמות הראשית - עו"ד פרודה בת 45, דעתנית עם פה גדול, שבגיל 45 מסתכלת על הבחירות שלה בחיים בתיסכול ובאכזבה וקורעת אותם לגזרים.
גיבורי המשנה הם אמא דיווה מזדקנת ומטורללת לגמרי, שגרה בדיור מוגן למותשי נפש ועושה שם שמות. יש גם בת עצלה ומפונקת, בן מתבגר ממורמר, אקס מרובע, מאהב רצוי, מאהב מצוי, חברה טובה לסצנות של בתי קפה, בוסים נודניקים, עוזר עצל, והקליינטים... כמי שחובבת את הז'אנר קראתי וליהקתי את הקאסט תוך כדי קריאה.
למירב הלפרין יש את זה - הטירוף של הגיבורה מעוגן במשפחת מוצא מסובכת. היא מטיחה בקורא את האמת הלא פשוטה שלה על הורות, קריירה, נשואין, שגרה וסקס, כל אלה נותנים לסיפור את הסיבה לדסקס דיסקוסים פסיכולוגיים-פלספניים אחרי הצפיה... מממ... הקריאה. אבל נקודת החוזק האמיתית של הלפרין היא ללא כל ספק התזמון הקומי המושלם וכשרון אמיתי להצגת מצבים שחלקם קרעו אותי מצחוק - לאחר שקראתי אחד מהם ברחתי מחדר השינה כדי שלא להעיר את האופנוען בפרץ הצחוק שהתגלגל ממני החוצה. במקום זה הקראתי את הסצנה ליורש הקצר - והתגלגלנו בצוותא.
הבעיה העיקרית של הספר כמו שהוא כרגע היא שהספר לא עבר עריכה ספרותית טובה. תשוקתה של הדמות הראשית לבגדי מעצבים, והלעטת הקוראים באין סוף תיאורי "בגדים ושמות" לא מצליחים להשיג תחכום, שאולי לזה כיוונה המשוררת, אלא גורם מטרחן שממש פוגע בשטף הקריאה ומרגיש כמו בוטקס - חומר מילוי לטובת ניפוח הסיפור. הספר נמרח לי על יומיים במקום להקרא בנשימה אחת כי כמה אפשר לסבול גיבורה שמתנהלת כאילו היא חיה על "השטיח האדום"? הלא ידוע הוא שאדום מעייף את העיניים ומרגיז שוורים.
סה"כ הניסיון להציג אותו כאיזה ספר עמוק שבועט במוסכמות ופורץ דרך הוא שגוי מעיקרו. מדובר בספר מצחיק, קליל, נחמד ודי בנאלי שאת הסוף שלו ראיתי בקומדיה ממש לא מזמן ועדיין בין מעצב למעצב - צחקתי כהוגן.
לחובבות אופנה, לחובבות של לימונדות רומנטיות ולבעלי חוש הומור.
ולסופרת אני ממליצה מכל לב - תני את הספר לעורכת טובה שתנקה את "פרויקט מסלול" "השטן לובש פראדה" וכמובן "סקס בעיר הגדולה" מהספר - תרגמי אותו לאנגלית ותשלחי כתסריט לסוכן המטפל בזה. יש סיכויים שאם יגיע ליד הנכונה יהפוך לקומדיה להיט ולסדרת סיטקום מצליחה. לאמריקע, ברור שלאמריקע - הניסיון מראה שסיטקומים בעברית לא באמת עובדים, ניו יורק מצטלמת טוב יותר מתל אביב, יש הרבה יותר דיוות בקליפורניה ואת הסבתא הקשוחה מנהלל תמיד אפשר להחליף בסבתא טקסנית עם רובה צייד וסיגריה ללא פילטר בזווית הפה.
בעלי לא בבית - מירב הלפרין (2014)
הוצאת משכל
ידיעות אחרונות - ספרי חמד 223 ע"מ
ורק המלצה אחת לקהל הקוראים בספריות -
בחיאת - הספר הוא רכוש של הספריה העירונית - קצת כבוד לספר, לספריה ולקוראים אחריכם.