שוב פעם מדברת
על הכאב
שאף אחד אינו
רוצה להודות
על המפלה שאף אחד
אינו רוצה להיות מודע
לכולם העולם בסדר
הלוואי והיה
לכלם העולם מסודר
לפי
תיקתוקי הזמן
לידה
ילדות
בגרות
חתונה
עבודה
ילדים
לימודים
בית
משפחה
והגולל נחתם
אחרי זה
יזכרו אותך
וישבחו
את שמך
כן זה הכי רגיל כביכול שיש
אבל
כל שלב שתיארתי בו
יש בו
מהכאב
שבפנים
כל אחד לוקח איתו
מהלידה
מהילדות
מהבגרות
את משקעי הזמן
את משקעי הלמידה
כל מה שאמרתי עכשיו
זה ניקרא סטיגמה
החברה שלנו רוצה
שמה שכתבו ילך לפי הספר
ומי שקצת דועך או איתי
או מתעניין במשהו אחר
לא בזמן
אז הוא נחשב
לאפס
ולא זה לא נכון
כל אחד שיש בו קשיים
אינכם יודעים איך זה מרגיש
מהו קושי
בו ניבחן
קושי הוא ההתמודדות מול
המציאות
היום יומית
בדברים רגילים
קושי הוא
האמת של הנפש שלך
לעומת
כל החזיונות הארוכים
של האנשים הגבוהיים
שלא יודעים
שפעם
הם יגיעו לפסגת ההר
ויצטרכו להחליט
האם הם יתחילו לרדת
או להיסתכל למעלה
בתיקווה שהשמש תמיד
תחמם את ליבם
ותרקיע אותם לגבהיים
אף אחד לא רגיל
מבוטח לכם
אף אחד אינו יודע
מהיא חרדה
מהיא תעוקה
מהיא התמודדות בין מה
שאתה רוצה
לבין מה שנמצא
אף אחד אינו יודע
מהוא היום לעומת האתמול
שעובר לעבר המחר
ספקולציות שונות עבור נפש האדם
כל אחד הוא מיוחד
כל אחד הוא יצירה
כל אחד הוא ביטויי
והחברה שלנו לצערי הרב
שמה גבולות
לאנשים שקשה להם
לאנשים שזועקים מבפנים
את שתיקתם
הכאובה
למה למה אנשים רמי מעלה אלו עם החליפה והניצנוצים
תחשבו כשאתם הולכים לישון
האם ראשכם נקי ממחשבות
האם אתם שומעים קולות
האם אתם פתאום נלחצים משום דבר
האם אתם יודעים מה
זה דוח שיח עם עצמך
בעיניין של שבריר שניה
האם ידעתם איזה מצוקה
בעקבות חוסר בטחון
האם קרה לכם שמישהו
לא הקשיב לבכי שלכם
לזעקה שלכם
לא ניראה לי
כי אתם מכוסים טוב
אחרי החליפות אחרי
העניבות
כל אחד הוא אדם
וכל אחד טועה ככולם
ולכלם זכות גדולה
לדעת לגלות להקשיב
לתת יד
ולהיתיחס לכל אחד
שווה בשווה
כי כולנו שווים בעולם הזה
וגם בעולם הבא