שלום חברי,
המון זמן לא הייתי פה ושוב, לא בגלל שאין לי מה לומר, דווקא יש לי הרבה
אלא שאיני יודעת איך לומר את מה שבליבי. אני נמצאת בתקופה
רגישה של החלמה, ואולי לכן כל מה שקורה סביבי מטלטל אותי, לא נעים לי,
איני רוצה לפגוע באנשים ואיני רוצה לקרוא דרור ללשוני ולכן אני מעדיפה את
השתיקה. ובכל זאת אני פה כי יונה היקרה מהבלוג "סיפורים קצרים" הטתה
ברוב חסדה את שרביטה אלי ודוקא בנושא שאהוב עלי וגורם לי לחייך 
.
נולדתי, למי שלא יודע, ברמת-גן, שם עברו עלי שנות ילדות מאושרות בעיר הגנים
היפה. בגיל 8 עברנו בלית ברירה לבני ברק, כי סבלנו נוראות משכנינו החילוניים
(שאז כונו "חופשיים") שלא בחלו בשום אמצעי כדי למרר את חיינו כולל מארב
לנו, הילדים, רחוצים חפופים ולבושים בבגדי שבת כשיצאנו מהבית ביום ששי אחה"צ
כדי ללכת עם אבי לבית הכנסת ואז זרקו עלינו חול מהעציצים. בקיצור - מצאתי את
עצמי בעיר מגעילה, ועל אף שבית הספר שבו למדתי היה פנינה חינוכית, שנאתי
את העיר הסוגרת והלוחצת, את חטטנות השכנים ( בעיקר שכנות), את הרחוב שהיה
חולי ולא סלול, שאיפשר אמנם משחקי שכונה שאין היום אבל לא אהבתי אותו.
הכסף היה בצמצום, מכונית לא היתה, עיקר המשחקים היו בחוץ, אבל כשהחלו שנות
הנעורים רציתי פחות ופחות להיות בחוץ ואפשרויות הבילוי בבית היו דלות . לא
היתה טלויזיה, ולקולנע הלכנו פעם ב.... לכן ברחתי אל הקריאה, הלימוד, הרקמה וסריגת
הקרושה, ואז מורתי לאנגלית בכתה ט' הציעה לנו יום אחד להתכתב עם נערה מחו"ל
כדי לשפר בכך את האנגלית. היא נתנה לי רשימה והייתי צריכה לבחור לי PEN-PAL
= חברה לעט. 
בחרתי מהרשימה שם של נערה מהולנד, מרג'י, מאמסטרדם. אני הייתי בת 15 והיא היתה
בת 16 , והתחלנו להתכתב. מאד אהבתי את הציפיה לדוור שהביא את המכתבים : האם
יהיה מכתב עבורי ? האם מרג'י תשלח תמונות ?
ראשית , הכתיבה באנגלית היתה אתגר לא קטן, ולא היה את מי לשאול בבית , נאלצתי להמתין
לפגישה עם המורה בכתה. מרג'י פתחה בפני עולם שלא ידעתי עליו דבר, אולי מפני שאמצעי
התקשורת אז היו מאד בחיתוליהם ואולי מפני שבבני ברק של אותם ימים היינו סגורים בעולם אחר.
מרג'י והוריה נולדו באינדונזיה שהיתה מושבה הולנדית ועקרו לאמסטרדם כשאינדונזיה כבר היתה
עצמאית , כנראה קשה היה להם לחיות במשטר רודני והם שאפו ליותר.
אני לא זוכרת פרטים ממכתביה אודות ההורים אבל מתמונות ששלחה הם נראו נחמדים וחייכניים.
והנה מספר תמונות של מרג'י בפוזות שונות :
ומרג'י משתזפת , 
וזה החדר של מרג'י, עם תמונות כוכבי קולנע על הקיר ובעיקר - המלך !! 
- אלביס פרסלי !
ומראה הבית מבחוץ , מזכיר במידת מה את הבית המשותף שבו גרנו.
וכנראה הרחוב בחורף כשתעלת המים קפואה ואפשר להחליק עליה במחליקיים
התכתבנו כ-5 שנים, בפרספקטיבה של יותר מ-50 שנה אני זוכרת שהאנגלית שלה
היתה טובה משלי, שהיא היתה "אשת העולם הגדול" יחסית אלי, ולא ברור לי למה
חליפת המכתבים פסקה בהדרגה, אולי כי בינתיים אני נישאתי וחיי כבר לא היו מספיק
מעניינים עבורה.
כך או אחרת אני זוכרת עד היום את הכתובת בעל פה, והיה יכול להיות נחמד להיפגש
אתה היום. ובטרם אשגה בחלומות אפרד מכם להיום. תודה ליונה שהזמינה אותי לכתוב, ואני
מעבירה את השרביט לחתולי,
לענבל "תופרת החלומות",
לאיילת מהבלוג "איילת מטיילת"
ולמוטי מהבלוג "החיים שלי (או של אחרים)".
ואחרון חביב - רציתי רק לספר שאני מתקדמת לא רע בהחלמת היד, עדיין יש דרך לעשות
אבל אני עושה פיזיותרפיה ומייחלת לעצמאות מלאה.
,