עוד בנערותי חלמתי על חוף ים פרטי (איך שר דני בסנדרסון "רק אני והגלשן שלי...")
כחול ותכלת למלוא האופק, חולות זהב בתוליים ללא מדרף כף רגל - רק אלוהים ואני
גם עתה אני חולמת על חוף ים פרטי, חלומי על חוף פרטי לא השתנה - הנימוקים השתנו - עברו מהפך....
אני זקוקה נואשות לחוף ים פרטי מכיוון שאני לא עומדת ברף הציפיות שלי מעצמי, לא רק ממשקל גופי - והרי כבר נאמר בנושא זה " הממעיט - הרי זה משובח" .ויודעי הרזין במתמטיקה כתבו על זה את נוסחת היחס ההפוך, גם כל גופי שהוא כגוף סבתא ממוצעת בגילי - כבר לא יציקת שרירים מתוחה ומחוטבת- אני מתאימה יותר לפנטזיות האירוטיות של המלך שלמה "בטנך ערמת חיטים..." ( שיר השירים)
חשבתי לקנות חוף , אבל אף בנק - כולל בנק לאומי הידוע בהלוואותיו הנדיבות ללא בקשת ביטחונות ( ראה נוחי דנקנר),לא הסכים להלוות לי את סכום הכסף הנדרש, רקפת רוסק עמינח סירבה אפילו לבקשתי לפגישה אישית בנושא....
מה נותר לי לעשות???
הריני מכריזה בזאת על מגבית לקנית חוף ים פרטי!!
בכניסה לחוף יתלה שלט ענקי המכריז "סיק טרנזיט גלוריה מונדי" ( תרגום מלטינית: איך חולפת תהילת העולם)
ולאחר מותי יעבור החוף - שינוהל ע"י קרן סבתות מיוחדת - לסבתא אחרת שגם היא לא עומדת בציפיותיה מעצמה, והיא בתורה תעבירו לשמוש לסבתא אחרת אשר עומדת באותו קריטריון...