אז הנה פרק. כן, כן, הצלחתי לכתוב משהו בעומס הזה!
חוץ מזה... אני יודעת שלכולנו קשה - ולכן אני גם לא דורשת מכם להגיב, כי כל עוד אני לא עומדת במטרה הזו אין לי שום הצדקה לדרוש אותה מכם. אבל אני רואה את הצפיות, ויש הרבה מהן. אז כל מי שקוראים ולא מגיבים... אתם לא צריכים לפתוח משתמש בשביל להגיב, אם אין לכם כזה. והתגובה יכולה להיות אפילו מילה או שתיים - רק שתהיה כזו, כי זה חשוב לי ממש. לשמוע אתכם מדרבן אותי הרבה יותר מלראות פשוט שיש עוד צפייה ברשומה. אז בבקשה... אם אתם כבר קוראים, אני לא חושבת שזה הוגן לא להגיב.
תהנו, וסליחה על האיחור...
~*~
הדלת אפילו לא הייתה נעולה. נטייתו של פולי לפראנויה מנעה ממנו להבין כיצד הוא מסוגל בכלל להיות בחדר הזה כשהוא מודע לכך, אבל נראה שהיו עוד אנשים ברי מזל בעולם שהיו מסוגלים להגן על עצמם גם בלי להסתמך על מנעול ישן של דלת שיעשה את זה בשבילם.
חוץ מזה... אני יודעת שלכולנו קשה - ולכן אני גם לא דורשת מכם להגיב, כי כל עוד אני לא עומדת במטרה הזו אין לי שום הצדקה לדרוש אותה מכם. אבל אני רואה את הצפיות, ויש הרבה מהן. אז כל מי שקוראים ולא מגיבים... אתם לא צריכים לפתוח משתמש בשביל להגיב, אם אין לכם כזה. והתגובה יכולה להיות אפילו מילה או שתיים - רק שתהיה כזו, כי זה חשוב לי ממש. לשמוע אתכם מדרבן אותי הרבה יותר מלראות פשוט שיש עוד צפייה ברשומה. אז בבקשה... אם אתם כבר קוראים, אני לא חושבת שזה הוגן לא להגיב.
תהנו, וסליחה על האיחור...
~*~
הדלת אפילו לא הייתה נעולה. נטייתו של פולי לפראנויה מנעה ממנו להבין כיצד הוא מסוגל בכלל להיות בחדר הזה כשהוא מודע לכך, אבל נראה שהיו עוד אנשים ברי מזל בעולם שהיו מסוגלים להגן על עצמם גם בלי להסתמך על מנעול ישן של דלת שיעשה את זה בשבילם.
הממ. פולי ציין לעצמו להחליף את המנעולים של הדלתות במבנה הזה. הרי מי יודע, אולי יום אחד גם הוא עצמו ייאלץ להשתמש בחדר כמו זה. הוא כחכח בגרונו ופנה אל שומר הראש, שאפילו לא הסתכל עליו כשהוא נכנס. ״באטלר?״
״נגמר הזמן לנוח?״ המשרת שאל, מבטו עדיין נעוץ בתקרה. לא היה בו כעס; יכול להיות שהיה כזה קודם, לפני שפולי נכנס, אבל בכל מקרה - עכשיו המבט היה ניטרלי לחלוטין ונטול כל סימן לרגש. פולי תהה אם גם את זה באטלר למד בקורסים המיוחדים שקיבל כדי להפוך למי שהוא היום.
״לא, אני רק...״ דארוויט, פולי היה שקרן גרוע. ״חשבתי להעביר כמה בדיקות על המדליון לפני שנפתח אותו. אתה יודע, כדי שנוכל לדעת שהוא לא ממולכד או משהו בסגנון.״ זה היה הכי טוב שהוא הצליח לחשוב עליו, אבל זה לא היה נורא אם מחשיבים גם את העובדה שהולי הייתה שברירית מדיי בשביל לעזור לו למצוא תירוץ.
פולי בקושי הצליח להסתכל עליה בלי להרגיש אשמה נוראה שמכלה אותו מבפנים. הרי הוא היה האחד שעמד מול הבעיה האתנית כשייצר את הטכנולוגיה הזו בהתחלה, והוא האחד שהפנה לבעיה הזן גב בטענה שיהיה בה שימוש רק במקרי חירום - ואך ורק על אנשי בוץ.
ועכשיו נעשה בה שימוש על הולי. פולי רצה לקלל; אף אחד מהם לא קורא הוראות שימוש, או שהם השתמשו ביודעין במכונה על בת פיות כשכתוב עליה בפירוש שהיא לא נועדה לכך, ושדבר כזה עלול להיות מסוכן?
המוח של בני הפיות שונה ממוחם של אנשי הבוץ. הוא בגודל שונה, מורכב אחרת - ובאופן כללי, פועל בצורה מנוגדת כמעט לחלוטין. כדי למחוק זיכרון של בני פיות צריך להמציא מכונה אחרת לגמרי, שתפעל על דפוסים אחרים לגמרי, אבל פולי מעולם לא החל ייצור של מכונה כזו (למרות שאם הוא היה רוצה, אין ספק שהוא היה מסוגל לעשות את זה), מכיוון שעבור בני פיות שלא הולכים בדרך הישר היה את הכלא באטלנטיס.
רק אנשי בוץ לא היה אפשר להכניס לכלא פיות, ולכן היה צורך בפיתרון אחר. פיתרון שיגרום לכמה שפחות נזק, ושיביא לתוצאות המועילות ביותר.
פולי הרגיש גאון כשהוא חשב עליו בפעם הראשונה. בתקופה ההיא הוא ראה את הפיתרון הזה כפיתרון נקי ונטול חסרונות... אבל עכשיו הסתבר שנגרם נזק בגללו בכל זאת.
״ואיך אתה מתכוון לבדוק את זה?״ באטלר קטע את מחשבותיו של פולי. הקול שלו נשמע מתעניין, אבל פולי כבר לא הצליח לשפוט כשזה הגיע לבאטלר ולהולי בימים האחרונים. בכל מקרה, באטלר עדיין לא הושיט לו את המדליון, כך שהיה ברור שהקנטאור צריך לענות.
״אתה מזלזל במערכת המחשוב שלי?״ פולי השתדל להישמע מקנטר. הוא ניסה להרים גבה אחת, אך כשהוא הרים בטעות את שתי הגבות הוא החליט לוותר על הניסיון וחזר להביט בבאטלר בזעף קל.
נראה שהכנסת כבודם של השניים לדיון (וגם העובדה שבאטלר סמך עליו, פולי חשב באי נוחות) השיגה את המטרה. באטלר פרש את ידו, כשמתוכה נתלה - כמעט חסר אונים - המדליון של ארטמיס.
פולי לקח אותו בהיסוס, שלח אל באטלר חיוך חצי בטוח בעצמו ואז מיהר לצאת מהחדר ולסגור את הדלת הלא-נעולה מאחוריו. משהו הרגיש לו רקוב בתוך הבטן.
שני החיילים יצאו דרך הכניסה הראשית. אף אחד לא עצר אותם, ולמרות שמאלץ׳ צפה בהם מטווח רחוק, הוא לא היה יכול לפספס את התעודות שהם הראו לשומרים בכניסה ולאופן שבו הם נסוגו כדי לאפשר להם לעבור. מי שהם לא היו - המפעיל שלהם היה ממוקם מאוד גבוה באנרכיה. מאלץ׳ ידע לזהות חנופה כשהוא ראה אותה.
עם מאלץ׳ היו קצת יותר בעיות, וכתוצאה מכך הוא כמעט איבד את החיילים בין אינספור הלפריקונים שהתרוצצו במקום. כשהוא עבר בסופו של דבר את חומת השומרים, מאלץ׳ הצליח להבחין בזוית העין בזוג המשונה מטפס אל תוך אחת הקרקעוניות המשודרגות יותר שעגנו בתחנה.
היא קטנה אבל מרווחת, ובעלת שכבת הסוואה מהחדישות שמאלץ׳ אי פעם ראה פועלת. בהחלט היה להם מישהו חזק לטובתם.
היה לו מעט זמן לחשוב. יכול להיות שהוא טעה לחלוטין, ושהוא סתם מסתנן לתוך קרקעונית בלי להביא שום תועלת מלבד לעכב את מציאתו של ארטמיס. אבל במקרה והוא צדק... טוב, זה היה סיכון שהוא היה מוכן לקחת.
הוא השתחל בין הקרקעונית לקרקע ושחרר את ארבעת הברגים שחיברו לוחית לחלק התחתון שלה. אז הוא ניתק אותה מתוך ציריה ומשך את עצמו לתוך הקרקעונית דרך הפתח שנוצר.
היה חשוך בפנים. מאלץ׳ הבחין בקווי מתאר מעומעמים של ארגזים בפינות, אבל רוב הקרקעונית הייתה ריקה יחסית ואפופה בצללים. הוא מיהר לחבר את הלוחית ולהבריג את הברגים בחזרה למקומם כדי לא להשאיר עקבות לפריצה שלו, ואז זחל ללא קול והסתתר מאחורי מספר ארגזים בחלק האחורי של החלל החשוך.
כשעיניו של מאלץ׳ הסתגלו לחשיכה הוא בקושי הבליע חיוך: הוא נכנס לקרקעונית בדיוק מושלם. הוא היה בתא המטען - המקום המתאים ביותר להסתתר בו. מי אמר שכישורי פריצה נעלמים עם הזמן?
בדיוק כשהוא התכוון לנסות לפתוח את אחד הארגזים ולבדוק את תכולתו, הדלת המקשרת בין חדר הבקרה לבין תא המטען נפתחה ואור צהוב נשפך אל תוך החדר. מאלץ׳ משך את ידו בחזרה במהירות וצפה בשני החיילים נכנסים פנימה אחר אחרי השני. הם לא נראו לחוצים כלל - ההרגשה לא הייתה כאילו הם פועלים בזהירות מתחת לאפו של המשמר, אלא כאילו הם פועלים בשבילו.
ומי יודע, אולי הם באמת חשבו כך. המידע שבינתיים היה למאלץ׳ היה מועט כל כך עד שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו לקפוץ למסקנות.
הוא הדף בעקשנות את החשש שהחל להצטבר בתחתית הבטן שלו; אם הוא טעה ופרץ לקרקעונית שגרתית, לפולי יהיה חומר להציק לו איתו במשך חודשים.
״נמאס לי לסחוב ארגזים,״ בעל הקול הצעיר הרים את ידיו ומתח אותן לאחור, בעודו פולט אנחה של עייפות. ״כמה סבבים עוד נשארו לנו?״
״תסתכל, אפילו לא רבע מהמקום הזה מלא,״ בעל הקול המחוספס נשמע קשוח כל כך, עד שמאלץ׳ החליט שאם הוא עצמו היה הפיקסי השני, הוא מזמן היה פותח בשביתה ארוכת טווח. ״יש לנו לפחות עוד ארבעה או חמישה סבבים. אבל ידעת שאתה בא לכאן כדי לעבוד, נכון, סגן?״
״כמובן, ברור שידעתי.״ עכשיו בעל הקול הצעיר נשמע קצר רוח - אפילו מעט מבוהל. נראה היה שבעל הקול המחוספס היה בדרגה גבוהה יותר, אבל שלרוב היה לו קל לשכוח את זה. לאחר מכן הוא פלט אנחה. ״בכל מקרה... צריך למהר, רוברט. אין לנו הרבה זמן; השער נסגר בשש וחצי.״
שער? מאלץ׳ כפה על עצמו להישאר שקט מאחורי הארגז.
״אני יודע,״ הפיקסי השני - רוברט - נשמע מרוגז מעט. ״אז כדי שנספיק, כדי שתתחיל לסדר את הארגזים האלה בזמן שאני אלך לארוז בפנים ארגזים נוספים לסבב ההעמסה הבא.״
הפיקסי הצעיר יותר לא דיבר אלא רק הנהן בחשכה, ורוברט הפטיר משפט פרידה ואז פנה על עקביו וחזר אל תא הבקרה. מאלץ׳ השתקע בחזרה במקומו אפוף הצללים מאחורי הארגז; מסתבר שהיה לו הרבה זמן לבלות במקום הזה, ולא היה כדאי לו להיתפס עכשיו.
אבל לא היו הרבה גמדים סבלנים יותר ממאלץ׳ - הרי זו הייתה תכונה חשובה בתחום הפריצה. כך שמאלץ׳ חיכה בזמן שהפיקסים עבדו, עד שתא המטען התמלא כמעט לחלוטין. ואז הם חזרו באופן סופי אל תא הבקרה והקרקעונית החלה לקרקש כשמנועיה פעלו מחדש.
מאלץ׳ התמקם בזהירות והחזיק את עצמו באותו המקום, כשכל תוכן תא המטען נחבט זה בזה בשעה שהקרקעונית המריאה. לאחר מכן הכל שקט באיטיות, והוא הרשה לעצמו לירוק מעט על כף ידו ולתת לנוזל הסמיך להידלק קלות ולהאיר את החדר בנוגה בהיר.
הארגזים היו כולם זהים ושגרתיים, בצבע חום בהיר ועשויים מקרטון. מאלץ׳ שוטט ביניהם, נזהר לא להשמיע קול, ואז שלח את ידו השנייה ופתח אחד מהם.
לפחות עשרה רובי נויטרינו נערמו בתוך הארגז הזה. מאלץ׳ סקר את סביבתו; אם החישוב שלו היה נכון, מספר הנשקים הכולל שאוכסן בקרקעונית הזו הגיע ללפחות שלוש מאות יחידות. מספיק ציוד בשביל יותר מגדוד - וככל הנראה שזו לא הייתה הקרקעונית היחידה שיצאה מהבסיס הזה עם נשק. ואם קרקעוניות הגיעו לבסיס השמור הזה... מובן מאליו שהן עשו אותו הדבר גם עם בסיסים שהרבה יותר קל להיכנס אליהם.
המספרים היו מטורפים. מי שהקרקעוניות האלה ציידו בנשק של המשמר כבר היה מסוגל להקים צבא קטן משל עצמו עם כל הציוד שהיה ברשותו. מאלץ׳ נשם נשימה עמוקה והתכוון לפתוח ארגז נוסף, כשבדיוק אז המכשיר הדבילי שפולי נתן לו התחיל לצפצף - ודארוויט עם זה, הוא צלצל חזק. מאלץ׳ אפילו לא זכר שזה עדיין היה לו בתיק.
מאלץ׳ מיהר לשלוף את המכשיר מכיסו ולענות לשיחה, אבל החיילים כבר שמעו את הרעש. הם נכנסו לחדר והחלו לסרוק אותו בבלבול קל.
״מאלץ׳ - מאלץ׳, אתה יכול להגיד משפט פתיחה כלשהו שיעיד שאתה שם?״ פולי שאל, אבל הקול שלו היה גלוי רק לאוזן של מאלץ׳, ששתק וסקר את החיילים, שכבר פנו לחזור לתא הבקרה.
״מאלץ׳.״ פולי נשמע חסר סבלנות אפילו יותר מתמיד. ״אני אגרום לזה לצלצל שוב.״
הדלת נסגרה והחושך חזר. מאלץ׳ לחש: ״שלא תחשוב על זה אפילו, פולי.״
פולי צחק, אבל אפילו הצחוק שלו נשמע כאילו הוא טובע ברגשות שליליים. מאלץ׳ לא הופתע; כך גם הולי ובאטלר היו, או יותר נכון, כולם חוץ ממאלץ׳ עצמו. ההרגשה הייתה כאילו מתחת לפני השטח היה משהו ממש גדול שמאלץ׳ פספס. ״איפה אתה בדיוק, מאלץ׳?״
״זאת שאלה מכשילה, נכון? שאלת אותה כי אתה יודע בדיוק איפה אני ואתה רוצה לבדוק אם אני אשקר.״
״אולי. שכחתי שאי אפשר להשתמש עליך בדברים פעמיים.״ פולי נאנח מהצד השני של הקו. הקול שלו באמת לא נשמע מתכתי. ״אז מה אתה עושה על קרקעונית שיוצאת מהבסיס של המשמר, מאלץ׳?״
״אני עוקב אחריהם,״ רק כשהמילים יצאו מפיו, מאלץ׳ הבין עד כמה הן נשמעו מטופשות. ״אם אני אגיד לך למה אתה פשוט תשלח את הכוחות לכאן, ואני לא אוכל להגיע לאן שהם טסים אליו.״
״מאלץ׳, זו משלחת סיור רגילה שמיועדת להגיע לפני השטח באפריקה.״ פולי נשמע קצר רוח. ״אנחנו צריכים אותך כאן. בשביל מה היית צריך לנסות דברים מטופשים כאלה, דווקא עכשיו -״
״פולי,״ מאלץ׳ קטע אותו. המשפטים של פולי נעשו ארוכים מדיי עבורו, והתחיל להיות לו משעמם. ״אין לי זמן להסביר, אבל החבר׳ה האלה הם ממש לא משלחת סיור לאפריקה. אז תיקח בחשבון שאם אתה שולח קרקעונית להחזיר אותי, אתה די יורה לעצמך ברגל. אגב, ידעת שזה משפט של אנשי בוץ?״
פולי נאנח, ומאלץ׳ ידע שהוא משתמש בשמיעה המסננת המשובחת שלו כדי לסנן את דבריו של מאלץ׳ באופן שיעשה אותם קצת יותר מובנים. לבסוף הוא שאל, ״אתה לא תעשה צרות?״
מאלץ׳ חייך. הוא לא חשב שהקנטאור יתווכח הרבה, אבל זה היה שיא חדש. נראה שהמצב היה קשה באמת אם פולי לא הרגיש את הצורך התמידי לדעת בדיוק איפה מאלץ׳ נמצא - ואם הוא לא שובר משהו חשוב
אבל באמת לא היה טעם להתווכח על זה. בכל מקרה, שניהם ידעו שאף אחד לא באמת היה צריך את מאלץ׳ בבסיס. הוא היה שם רק כדי לנסות להשלים חבורה אבודה, שלעולם לא תהיה שלמה בלי ארטמיס.
לא לקח הרבה זמן עד שפולי הזכיר בפעם האחרונה בהחלט שמותקן מכשיר מעקב על הטלפון המוזר, ואז השיחה התנתקה. מאלץ׳ השתקע בחזרה בין הארגזים והחל לחכות, אבל זמן לא רב לאחר מכן המכשיר צפצף שוב. הפעם מאלץ׳ ענה לשיחה לפני שהחיילים בחוץ הספיקו לשמוע משהו חשוד. ״פולי. אתה מטורף?״
״אנחנו מתחילים לאבד קליטה מהמכשיר שלך,״ פולי אמר בבהילות קלה, כאילו בכל רגע הקו היה עתיד להיקטע. ומי יודע - ככל הנראה שזה גם היה נכון. ״יש סביבך קולטנים משבשי קליטה. הקרקעונית שלך באמת לא מתכוונת לעלות החוצה.״
״אז צדקתי.״ מאלץ׳ השתדל להסתיר את ההקלה שלו מתחת להתנצלות.
״אני מסרב להכיר בזה,״ פעם פולי, תמיד פולי. ״זה היה מטופש, לעלות על קרקעונית אויב לבדך.״
״אולי,״ מאלץ׳ חייך לעצמו והתכוון להוסיף - ״אבל לפחות עכשיו יש לי סיכוי יותר טוב מכולכם למצוא את ארטמיס״, אבל הקו פלט כמה צלילים אחרונים והשתתק לפני שהוא הספיק.
אז מאלץ׳ התרווח בחזרה במקומו וחיכה עד שהקרקעונית הפסיקה לטרטר, ולאחר מכן מיהר להסתתר בין הארגזים כשהחיילים נכנסו שוב. סוף כל סוף הייתה לו משימה חשובה באמת לעשות, והוא לא התכוון להיכשל.