במכבסה שלנו

במכבסה שלנו

1. איך קוראת המדינה לבית חולים פסיכיאטרי פרטי?

"קהילה אקולוגית שיקומית"! כן זה השם.

תשאלו, מה אקולוגי שם חוץ מאקונומיקה וקצת התעללות בחוסים, רדופי מחלה וגורל, או את מי בדיוק משקמים שם חוץ מאשר את כיסו של בעל הבית – למדינה פתרונים, או לא.

http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2803990

2. סמאח עבדאללה, פלסטינית בת 18וחצי, נורתה בטעות על ידי כוחות צה"ל לפני כחודש, כשמכונית נהוגה בידי אביה נקלעה לקרבת מחסום חווארה - שם היה נסיון פיגוע.

עבדאללה נפצעה קשה, אושפזה ברפידייה בשכם, משם הועברה לבית החולים שניידר ולבסוף הגיעה לבילינסון. לפני מספר ימים מתה מפצעיה. דובר צה"ל מסר על האירוע בין השאר כי "...מהירי נפגעו ככל הנראה נוסעי רכב שנסע מאחורי המחבל. צה"ל מצר על הפגיעה בבלתי מעורבים ופועל ככל הניתן למניעתה, האירוע תוחקר וממצאיו נמצאים כעת בבחינת הפרקליטות הצבאית." - הכל כמו בסדר, אפילו הובע צער על פגיעה בבלתי מעורבים, (אף שמדובר בהריגה), אבל מה עושה שם "ככל הנראה". אם האשה נורתה, אושפזה וטופלה גם בבתי חולים ישראליים ומתה מפצעיה – מה עוד צריך שייראה, שיישמע, כדי שאפשר יהיה למחוק את "ככל הנראה"?

אוי סליחה, שברתי שתיקה.

עברית, ערבית, אנגלית ובעיות בהבנת הנקרא

"פואטרי סלאם", אני קוראת ב"גלריה" של "הארץ" ומבסוטה על הנס, "פואטרי סלאם" בבית מזי"א בירושלים, אני ממשיכה לקרוא את הכיתוב מתחת לתמונה, שבה רואים בחור ליד מיקרופון עומד ומניף ידיו בפני קהל מאזינים יָשוב.

ואללה, משורר ערבי חדש, אני אומרת לעצמי, פואטרי סלאם קורא שירה וכותבים על זה. כותרת הכתבה היא "כשהשירה מדברת".ובכותרת המשנה כתוב: "סצינה שהחזירה לשירה העברית את שמחת החריזה ומניבה יצירות מבריקות".

מיד אני מסתקרנת, מי זה המשורר ולמה לא שמעתי על קיומו. אהה, אני חושבת, עוד סייד קשוע קם לנו, הפעם משורר ערבי, שכותב שירה בעברית.

אני ממשיכה לקרוא, שיש פסטיבל לסלאם, ואני מתפעלת מכשרונו של הבחור. נראה צעיר, וכבר יש על שמו פסטיבל שממלא אולמות. הלואי עלי, אני מתחילה לקנא.

אני ממשיכה בקריאה ומבינה סוף סוף,שלא מדובר שם על המשורר הערבי פואטרי סלאם, אלא על POETRY SLAM , שירה מוטחת או הטחת שירה, או הקראת שירה בציבור, מנהג שבא לנו מאמריקה, והוא כבר פורח בארץ כארבע שנים, אף שבאמריקה מלאו לו שלושים שנה.

הו, עורכים נכבדים, למען קְשי הבנה כמוני, כִּתבו אנגלית באנגלית, ואם בכל זאת תרצו לכתוב אנגלית בעברית, נקדו בבקשה ובא לי ולציון גואל.

יונג יידיש – יידישע ביכער

כמו כל הדברים הטובים, גם את "יונג יידיש" מצאתי במקרה.

בערב ירושלמי צונן נסעתי כדי להגיע מהשכונה הדרומית שבה אני גרה לרחוב ירמיהו 52, בצפון העיר.

הפקק לא נגמר, והנסיעה ארכה כ- 45 דקות. רק ביציאה מירושלים, הגיע הקול הגואל של גברת וֵייז, "הגעתָ ליעד", הכריזה, אבל איפה אני ואיפה היעד. הייתי בצומת סואן של יפו ,פינת ירמיהו, לא רחוק מהתחנה המרכזית, על חנייה כאן יכולתי רק לחלום. אחרי עוד כעשר דקות הצלחתי לחנות באחת מסימטאותיה של יפו.

ל"יונג יידיש" הגעתי תחילה בגוגול, כשניסיתי למצוא אתר צילומים לסרט קצר שאני מביימת, מפיקה ועוד. בהליכה מהירה גמעתי את רחוב יפו ופניתי לירמיהו. למצוא מספרים של בתים בירושלים, ברחוב ירמיהו, כשקר וחשוך - נו יש משימות קלות יותר.

לסרוגין פעם קללתי את וייז ופעם הפעלתי אותו מחדש, אולי ישנה את דרכו הקלוקלת. איפה, וייז היה אבוד לפחות כמוני. עוברי אורח, משנמצאו ברחוב בערב הצונן הזה, רצו לעזור, אבל מהר מאד הסתבכו גם הם, ואני הלכתי קילומטר ועוד קילומטר ועוד אחד, קפאתי והמשכתי לקלל.

אחרי פיל לבן ענק, מבנה שננטש לפני שהסתיימה בנייתו, הבחנתי במורד הרחוב בחצר מוארת. ירדתי אליה: ירמיהו 52.

השלט אומנם היה תלוי כך שלא יכולתי לקרוא אותו, אבל המורד הזה משך אותי פנימה, פתה לרדת. דלת מתכת צבועה וחלונות מוארים עודדו אותי לצלצל, ואופס, אני בספק דירה, ספק מערת קסמים.

הקירות מכוסים ספרי יידיש וכרזות מצהיבות, באמצע החלל כלייזמרים מפליאים בכליהם. אני ב"יונג יידיש", בירושלים.

לאגודה יש גם מרכז בתל אביב.

“יונג יידיש” כך הם מפרסמים את עצמם, "היא עמותה שלא למטרות רווח, אשר הוקמה ב-1993 במטרה: לשמר ולהנחיל את תרבות היידיש המסורתית, ולעודד יצירה מקורית ופעילות תרבותית יידית עכשווית. חברי העמותה ותומכיה רואים ביידיש שפה חיה, חלק הכרחי של המורשת התרבותית שלנו, שפה בה אפשר לעסוק לא רק מתוך התבוננות לעבר, אלא גם תוך מבט לפנים, אל תרבות ישראלית חדשה, שתעודד את קיומן של מורשות יהודיות שונות כחלק מחיי הרוח של הציבור הישראלי."

ברשות האגודה אלפי ספרי יידיש. בבתי האגודה בירושלים ובתל אביב נערכים קורסים ללימוד יידיש והרצאות על תרבות היידיש, כמו גם קונצרטים של כליזמרים.

הזמן פה עמד מלכת.