בקיצור: מי שיקר, מי זייף ולמה? $$$ [3578]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
קטע זה הינו דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, אותו אני כותב חלקים חלקים, ויתפרסם בדפוס כאשר יהיה גמור. כל הקטעים שכבר כתבתי מופיעים בבלוג הזה, ורשימה שלהם מופיעה בכתובת:
כאשר הרשימה מסודרת לפי סדר הופעתם בספר לכשיופיע.
עלילת דם?
הפעם הנושא הוא האם פרשת "רצח ארלוזורוב" היא סיפור של עלילת דם, שקר שבדו אנשי מפא"י כנגד הרביזיוניסטים כדי לפגוע בהם פוליטית?
כדי לברר את השאלה הכאובה הזאת יש לבדוק את מה שהתרחש אז, בשנת 1933, פרט אחר פרט, שלב אחר שלב. כאשר מת ד"ר חיים ארלוזורוב מהפצע שנפצע על שפת הים באותו לילה ביוני 1933, החשדות הופנו מייד לעבר הרביזיוניסטים. באותו בוקר הופיע העיתון "חזית העם" עם המאמר החמור של יוחנן פוגרבינסקי, ובו המילים "העם ידע להגיב" ובאותו ערב נרצח האיש שעליו נאמרו המילים הללו. מישהו מאנשי מפא"י קרא את המאמר, עשה את החיבור והודיע לחבריו. המידע הזה הופץ מייד בין כל חברי ההסתדרות בכל הארץ. בשלב זה היה זה חשד בלבד, אבל חשד שהיה לו על מה להתבסס. אומנם היו שידעו כי הרוצחים היו, כנראה, ערבים, אבל הפרט הזה לא נודע בציבור, אולי בכוונה, ואולי לא. נניח שלא היתה כוונה בכך. מייד באו יצחק חלוץ ואשר חזן, והצביעו על אברשה סטאבסקי כעל הרוצח, שהתיאור שנתנה סימה ארלוזורוב מתאים לו בדיוק. בשלב זה, השלב השני, יש חשד מבוסס, יש חשוד, שמתאים לתיאור, והוא רביזיוניסט, מקורב לאב"א אחימאיר. ואז נכנסת לפעולה המשטרה הבריטית, כדי להדק את החשדות ולהפוך אתם לאשמה ברורה. ברור למשטרה שהרוצחים הם הרביזיוניסטים, וצריך רק למצוא את ההוכחות. ואז הם לוקחים את סימה ארלוזורוב ומבצעים מסדרי זיהוי מזויפים, נגד שניידרמן ונגד סטאבסקי, בהם היא "מזהה" את הרביזיוניסטים החשודים. שניידרמן יוצא בשלום מהזיוף הזה, אבל סטאבסקי – לא. סטאפורד מחזיק בזרועה של סימה, מסמן לה את מי לזהות – ומאותו רגע זאת הפכה העובדה המכרעת בפרשה: סימה ארחוזורוב זיהתה את סטאבסקי כאיש שהיה שם על שפת הים באותו מעמד. לסטאבסקי יש אליבי, אבל האליבי הזה מתנפץ מול "העובדה", שסימה זיהתה אותו כרוצח. האם יש פה עלילת דם? לא. סטאפורד, כמו כל השוטרים והבלשים שחוקרים את הסיפור, משוכנע בכך שהרביזיוניסטים הם הרוצחים, והוא אינו בוחל באמצעים להביא את האשמים למשפט. בשלב זה, השלב השלישי, יש חשוד, רביזיוניסט, שיש הוכחה מוצקה כנגדו.
בשלב הרביעי נעשה מאמץ להדק את ההאשמות נגד הרביזיוניסטים. המאמץ הזה כולל זיוף של עדויות נוספות, הכחשת כל העובדות שאינן תואמות לתזה שהרביזיוניסטים הם הרוצחים (העלמת הדיווח של שרמייסטר, הכחשה שסימה אמרה "ערבים", הכחשת הסריטה בידו של סטאבסקי). כאשר ד"ר שרשבסקי בא למשטרה לספר שראה שני ערבים בורחים, כשסבא של דן מרגלית בא לבית "הוועד הפועל" עם הערבי שיודע מיהם הרוצחים הערבים – מתעלמים מהם ושולחים אותם הביתה. האם בשלב הזה יש לנו עלילת דם? לא. כפי שהעיד אליעזר ליבנה, כל האנשים שטיפלו בפרשה פעלו מתוך הקונספציה של "אמת מהותית" – אתה יודע שאלה הפושעים, ולכן אתה פועל כנגדם, בלי לחפש את האמת המוחלטת, האובייקטיבית.
ואז בא השלב החמישי, העדות של עבדל מג'יד, שהוא ועיסא דרוויש היו הרוצחים. פה היה מקום לכל האנשים לחזור בהם, ולהכיר בכך שכל מסכת ההאשמות היתה מוטעית. אבל למשטרה הבריטית לא היה כל רצון להודות בכך שהיא פישלה. הבריטים שלחו ארבעה מנהיגים ערבים להפעיל לחץ על עבדול מג'יד שיחזור בו, וגם הפחידו אותו שיתלו אותו אם יעז להמשיך לומר שהוא הרוצח. בשלב הזה הפרשה הופכת לעלילת דם, פרשה שבה החוקרים יודעים שהנאשם אינו אשם, אבל הם ממשיכים להאשים אותו. גם ועדת החקירה מטעם ההסתדרות אינה מוכנה לחזור בה. הפרשה הזאת הביעה להם הון פוליטי עצום, ואם יתברר שזה היה שקר – התוצאה תהיה קטסטרופלית מבחינתם. הם לא יכולים לחזור בהם. הם שיכנעו את עצמם שהרוצחים הם הרביזיוניסטים, ובגירסה הזאת דבקו כולם עד יומם האחרון, למרות שבסתר ליבם ידעו שזה שקר. אני מתייחס בעיקר לשאול אביגור ולחבריו בוועדה. יתר חברי ההסתדרות ניזונו מהמידע שסיפקו להם ועדת אביגור והמשטרה הבריטית, ולכן המשיכו להאמין בכך גם אחרי שהפרשה ירדה מהכותרות.
משלב זה יש לנו פרשה, שבה גם המשטרה הבריטית וגם ועדת החקירה של ההסתדרות ממשיכות להאשים את סטאבסקי ואת רוזנבלט ודוחפות לגרום למותם בתלייה, למרות שהעובדות אינן מאשרות את ההאשמות הללו. לכן יהודה ארזי יוצא נגד ההאשמות. לכן בכור שיטרית הולך לרב קוק ומשכנע אותו לצאת נגד ההאשמות הכוזבות. בית המשפט הבריטי לערעורים מזכה את סטאבסקי, אבל לא מחוסר אשמה, אלא מחוסר הוכחות. הכתם על הרביזיוניסטים נשאר עד היום, כפי שאתם יכולים לראות בציטוטים מדברי סימה קדמון ואחרים.
היו פה שקרים. היו פה זיופים. אבל מי שהיו דומיננטיים בבניית מסכת ההאשמות נגד הרביזיוניסטים היו הבריטים. סטאפורד בזיהוי ע"י סימה ארלוורוב, ההפחדה וההשתקה של עבדול מג'יד – מעשים של הבריטים. הבריטים ידעו, כך מעיד בזכרונותיו קצין בריטי, ידעו הייטב שהרביזיוניסטים אינם הרוצחים. אבל היה להם אינטרס להוכיח שהיהודים הם עם של נביאים, אבל גם עם של מריבות קשות ולכן אינם יכולים להקים מדינה משלהם.
לסיכום, אין זו פרשה של עלילת דם קלאסית, שבה השלטונות תופסים אדם חף מפשע, ומעלילים עליו בזדון האשמות שווא. הפרשה היתה בתחילתה תופעה של "אמת מהותית" ובהמשך - סיפור של שקר ושל זיופים, בעיקר של המשטרה הבריטית, שקרים שבאו לשרת את המטרות הפוליטיות גם של מפא"י, שרצתה לחסל את הרביזיוניסטים, וגם של הבריטים, שרצו לפגוע בציונים, כלומר גם ברביזיוניסטים גם במפא"י.
על הספר שלי
קטע זה הינו, כאמור, דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, ספר שתוכן העניינים שלו מופיע בכתובת:
אם הגעתם לדף הזה מן הרשימה הזאת, לחצו על כפתור חזור (Back, הוא הכפתור עם חץ שמאלה, בפינה השמאלית עליונה בדפדפן), כדי לחזור לרשימה ולעבור לקטע הבא ברשימה.
אם ברצונכם לקבל את הטיוטה של הספר הזה, בקובץ אחד, שכולל את רוב הקטעים שהופיעו כאן, שלחו בקשה לדוא"ל שלי, שנמצא בדף:
ואני אשלח לכם את הקובץ בדוא"ל.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 601,574 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: רצח ארלוזורוב, ברית הבריונים, רביזיוניסטים, סטבסקי, ועדת אביגור, מפא'י, שאול אביגור, יצחק חלוץ, אשר חזן, יהודה ארזי, בכור שיטרית, סטפורד, עבדול מג'יד, ערבים רצחו את ארלוזורוב,