HELP

השעה 00:02 , ואני מחכה לתורן של ער"ן בצאט דרך הפלאפון . אני לא חולת נפש או משהו .
כולם מרגישים ועוברים משברים ..
לכל אחד יש את האדם ( לאנשים עם מזל יש אפילו כמה אנשים ) שאיתו קל לחלוק , לשתף.
הבעיה אצלי שהתרחקתי מרוב החבורה . היינו חבורה של בערך 10 בנות. התרחקנו מסיבות שונות.
יש לי 2 חברות כרגע , שגם אל שתיהן בזמן האחרון אני לא מרגישה קרובה.
אבל זה לא העניין .
העניין שאני מרגישה בזמן האחרון , אם להיות אמיתית אפילו בשנה האחרונה התרחקות .
הרצון שלי לסיים הכל , להתגייס כדי להיכנס למסגרת חדשה , להחליך אווירה , אנשים אחרים שאולי אליהם ארגיש יותר קשורה.
ושלא תבינו לא נכון אני מחוברת לאנשים אני יכולה לשבת עם בן אדם ולהרגיש הכי פתוחה בעולם הכל יזרום , אין לי בעיה כזו .
יש לי בעיה עם מה שאני מרגישה בפנים , כשאני עושה חשבון נפש אחד על אחד עם עצמי.
אני לא באמת מאושרת , אני לא באמת שמחה , אני עייפה כל הזמן , גם שאני קמה משינה של 12 שעות אני עדיין עייפה ,
אין לי מצברוח לעשות כלום , ללכת לשום מקום , אין לי מצברוח נקודה .
גם דברים שאני אוהבת לעשות שהם חלק ממני כמו אני לא מסוגלת לעשות , אין לי כוח לשבת יותר עם ההורים בסלון
אני ב10 ישר הולכת לחדר בזמן שאני יוצאת מהחדר בכלל ב9 בערב.
אני עצבנית , חסרת סבלנות , חסרת תאבון , מרגישה חלשה , ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות .
החברות שלי כשאני מנסה לבוא ולשתף אותן בזה , הן לא מבינות , הן צוחקות , אבל אני רצינית ..
אני לא מצליחה להגיע איתן לשיחה של עומק קצת יותר עמוק מ"חחחח , כנל".
אז מצאתי את עצמי ב-00:12 עם הטלפון מחכה עדיין לתורן פנוי בער"ן , בתקווה שהוא באמת יקשיב לי .
נכון , אני יכולה לדבר על זה עם ההורים שלי , אני יודעת את זה , אבל אני לא רוצה להלחיץ ואני גם מאוד עצמאית.
אם היתה לי דרך ללכת לפסיכולוג , נראה לי הייתי הולכת , כי עוד פעם אני לא חושבת שזו בעיה בריאותית מה שיש לי.
מפחיד להגיד את זה אבל אולי זה דיכאון ?
אני באמת לא יודעת מה לחשוב ומה לעשות .
רק להבהיר זו הפעם הראשונה שאני מנסה לדבר עם מישהו מער"ן . אני מרגישה עם זה קצת לא בסדר.
מין הרגשה פנימית של משוגעת .
לכולם יש עליות ומורדות אני בטוחה בזה .
אבל משום מה אני במורד שנמשך כבר שנה , ובנתיים רק ממשיך..

אשמח לשמוע אם מישהו עבר את זה, למישהו יש טיפים ..