אחרי שנודע להדס מ-ALS, שיורם פרש, מיד היא פנתה למטפלת אחרת והיא באה אתמול. כרגיל, כתבתי את מה מותר ומה אסור, לעשות בגוף שלי. אחרי שהיא קראה את הכתוב, היא מיד התחילה בשיאצו, באזור הרגליים. לידור וגם יורם עושים שיאצו, אבל זה לא דמה לשום דבר. אולי לליטוף. לא הרגשתי, שהיא עובדת על הגוף שלי. שילמתי לה והחלטתי, שאני מסתפקת בשיאצו של לידור ולא רוצה אותה.
לפנות ערב התקלחתי ואז צילצל הטלפון. יש לי עדיין טלפון קווי, כי אני לא יכולה להשתמש בנייד ויש לי פעמון מצוקה, שלהפעלתו דרוש טלפון קווי. K הודיעה, שיורם רוצה לבוא. "תגידי לו, בעוד חצי שעה", אמרה רוזי. "בסדר" הוא אמר. הוא הגיע, כאשר עיני היו מכוסות בצמר גפן, אחרי ששמו לי טיפות עיניים. "אני רוצה לראות את העיניים שלך", הוא אמר. "רק 2 דקות", אמרה רוזי. הסרתי את הכיסוי וחיוך התפשט בעיני. הוא אמר, שקרא את הפוסט שלי והחליט לבוא. "זה לא משהו שאמרת, אלא בעיות שלי", אמר. (כולם אומרים את זה). שעה וחצי דיברנו והוחלט, שהוא חוזר לעבוד אתי.
מעקב
אתם מתים לדעת מה עם היתושות? הן הודברו על ידי, ע"י האקונומיקה בשרותים. אני חושבת, שאלה שעוקצים אותי, אלה הפרעושים, שלידור מביא מהכלבה שלו ולא יתושים, כי הפסקתי לשמוע זימזומים. הבעיה עם האקונומיקה, שהיא תוקפת גם אותי. יש לי צריבה בעיניים וכאבי ראש.
אתם זוכרים, שהראתי לכם תמונה של היד שלי, מחוזקת ע"י סרט גומי? התחלתי להזיז את הזרוע, ימינה ושמאלה, אך ללא הצלחה בינתיים.
המלצה
אני שקועה בספר שנקרא: "העלמה מקזאן"/ערד מאיה.
הספר כתוב בדו שיחות ומחשבות.