עַכְשָׁו הוּא מַפְלִיג,
לֹא מִתְחֵבֵּט עִם עַצְמוֹ.
עַד הֵיכָן שֶׁיקְחוּהוּ גַּלֵּי יָם,
עַד לְאָן שֶׁיַּעֲצֹר.
תָּמִיד חָלַם קָדִימָה,
לֹא עָצַר אֶת חֲלוֹמוֹ.
הִנֵּה מַפְלִיגוֹת סְפִינוֹתָיו,
אֶל קְצֵה הָאוֹר.
בְּחַיָּיו נָגְעוּ בּוֹ
אֲנָשִׁים רַבִּים, זָרִים,
נִסּוּ לַחֲדֹר אֶל חַדְרֵי לִבּוֹ
אֶל שִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹתָיו,
אֶל חָלָל קִירוֹתָיו.
בְּלִי חָרְטָה
לְטַשְׁטֵשׁ עִקְּבוֹתָיו,
לְנַפֵּץ זֶהוּתוֹ.
עֲקֵבָיו הֻטְבְּעוּ בַּחוֹל,
כַּף רֶגֶל דְּהוּיָה.
יָדָיו פָּרְצוּ אֶת הָאֹפֶק,
כָּתֵף אַחַת שְׁמוּטָה.
לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶּרֶך
אַחַת מְאֹד בְּרוּרָה.
לֹא שֶׁהִגְדִּיר לְעַצְמוֹ יַעַד
אוֹ אֶרֶץ רְחוֹקָה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי