כבר המון זמן שאין לי מה לכתוב, זה לא שאין לי נושאים לכתוב עליהם, מדינת ישראל מספקת המון חומר לכתיבה. אבל החיים שלי פשוט כבר זמן רב שנעצרו. כואב לי, אני כבר כמעט חודש שלא יצאתי מהבית, כמעט חודש שאני מתקשה לצאת מסף הדלת שלי, היציאות האחרונות שלי מחוץ לבית היו בעיקר לבית החולים לביקורות, לפגישות עם הרופאים, ומקסימום לחמותי או להורים שלי. כל היציאות האלה לא נעשו כאשר אני לבושה היטב, או מסורקת אלא הם נעשו בעיקר כשאני בפיג'מה שלי, כן, העזתי לצאת לבית החולים כשאני לבושה בפיג'מה שלי. הגעתי להורים שלי כי אני רציתי לחגוג לאמא שלי ולאחותי יום הולדת ולאחר מכן גם יום הולדת לאחייניות שלי. שבוע שעבר הצלחתי איכשהו לצאת לכיוון ההורים שלי וחמותי. כל זה למה? כי יש לי בצקות נוראיות ברגליים, אני מתקשה לנעול נעליים, אם קודם התקשתי לנעול נעליים כי מבחינה פיזית אני לא יכולה לשרוך את השרוכים שלי, אז כעת זה גם כי הרגליים שלי נפוחות. זה מבאס אותי, כי נקודת האור שלי הייתה סוף השבוע, אני ובעלי מדי פעם משאירים את הילד שלנו אצל חמותי ויוצאים מעט, לסרטים בעיקר. אבל מזה כמה שבועות שאני בכלל לא יכולה לצאת מהבית וזה מדכא, אני רוצה לצאת קצת לקולנוע, לראות סרטים, לטרוף פופקורן כמו שאני אוהבת, לנשום אוויר. מה בסך הכל רציתי, את הירח? לא, אני רוצה לצאת מדי פעם לסרטים, אולי לבית קפה, זה ממש מבאס אותי, כי כמה כבר בן אדם יכול לשכב כמו זומבי בבית.
אז כתבתי פוסט בפייסבוק, פוסט שבו אני מבקשת רק דבר אחד בסיסי, קטן, אני פשוט מבקשת שיבואו לבקר אותי. זה התחיל כפוסט אצלי בפייסבוק שלי, תייגתי מספר עמודים, בכדי שיהיו עוד אנשים חוץ מהחברים שלי שיראו את זה. זה היה מדהים, הגיעו אליי מהדף פשפשוק, ומשם זה כבר התגלגל והגיע לדף הבוקר של קשת. אותה תוכנית שאני אוהבת מאוד, הם העבירו את זה גם אליהם. זה היה ממש מדהים, מאז אותו יום לא הפסיקו להתקשר אליי בכדי לבוא לבקר אותי ולשמח אותי, אנשים מאילת מתקשרים אליי, אנשים מהצפון מגיעים אליי. האמת שזאת לא הפעם הראשונה שאני מבקשת, כי כבר ביקשתי, וזה מדהים אותי, גם בפעמים הקודמות הגיעו אליי וביקרו אותי, זה מדהים האחדות הזאת. כאן במדינה שלנו, אם אתה רק תבקש עזרה קטנה, זה יגרום להמון אנשים לעזור לך, זה מה שהכי יפה בעם ישראל, הנכונות לעזור לזר מוחלט, לא משנה שאת לא מכירה את הבן אדם, אבל תרוצי לעזור לו. האמת שגם אני כזאת, אני חברה בקבוצה של התנדבות, אני אומנם לא תמיד יכולה לעזור כמובן, מעצם היותי לא ניידת, אבל אני כן מנסה לעזור ככל יכולתי. אני נהנת מזה, הידיעה הזאת שהצלחתי לגרום למישהו לחייך, זה עושה לי טוב.
פעם שעברה באו אליי סטנדאפיסטים כמו מני מלכה, שי יום טוב, אלמוג שור המצחיקה בטירוף, שלושתם הגיעו אליי, והצחיקו אותי בטירוף. באו בנות לבקר אותי, הן היו בדרך ללימודים אבל לפני כן הגיעו אליי לשמח אותי. הגיעה גם בחורה מקסימה, אפילו שירד מבול, היא לא וויתרה והגיעה אליי. הרוב הגיעו עם כל מיני דברים טעימים, למרות שבכלל לא ביקשתי, כי כל מה שאני מבקשת, זה בסך הכל חברה, אני מחפשת את הצחוק, מישהו לדבר איתו, זה הכל. אגב אם יש כאן אנשים שרוצים לבוא לבקר אותי אני אשמח, אפשר להשאיר לי הודעה כאן במסרים, או להיכנס לפייסבוק ולחפש את דף הבלוג בפייסבוק. היום אגב הגיע אליי גם חבר הכנסת איציק שמולי, בחור מקסים, נהנתי מאוד לשוחח איתו. בכלל הפייסבוק כמו שאתם שמים לב, הפך להיות עבורי רק מקום של טוב, של אנשים שרוצים לעזור לי, למקום של שימחה, מקום שסוף סוף אני יכולה להכיר אנשים. טוב, הכאבים מתחילים להשפיע, אז אני מקווה שאני אוכל לכתוב כאן שוב בקרוב מאוד, רק על דברים טובים.
