הסתכלתי על מסך הטלוויזיה הישנה שלפניי ולפתע התחלפה התמונה במין
חושך עם צל פנים חשוך עוד יותר עם שיניים חדות ומכוערות. הוא אמר משהו, אבל לא
הבנתי מה הוא אמר, פשוט זיפזפתי לערוץ אחר..
ככה כמה ימים התחלפה התמונה. וההוא כבר קורא לי בשמי,למעשה שום מילה
של ממש לא נאמרה בעצם, זאת יותר הרגשה ... ואני בכל פעם בנון שלנטיות
פשוט החלפתי ערוץ, בלי שום צל של פחד או חשש מצדי, רק קצת כעס של "איך
הוא מעז להפריע לי במנוחת חיי"
הסתכלתי מסביב, מרגישה בנוח בבית שהוא אמור להיות הבית שלי, שמשום מה
לא דומה בכלל למה שאני זוכרת מאף בית שאי פעם הכרתי או גרתי בו, אבל זה
היה ברור שזה הבית שלי.. ואז שוב הוא הופיע במסך, הפעם הוא אומר בפירוש
"לא בא לך עליי? " בקול מחוספס ויבש עם מבטא מוזר וכבד שהתחלה לא זיהיתי
ואני עונה לו בצעקה חנוקה מסננת בן שיני בשנאה "לא יא חתיכת בן זונה"
ואז הוא צועק "אללה אכבר" אני מחזיקה את המסך בשתי ידיי בעצבים , ואז
מתרחקת ומכבה את הטלוויזיה, מסתכלת שמאלה על הגבר שיושב על הספה
שבצד שמאל מתחת לחלון .. זה בעלי.. שפשוט אדיש לכל האירוע כולו..
ורק פוטר אותי באמירה "עזבי סתם שטויות של פיראטים" "מה שטויות !?" אני אומרת
בתדהמה מעורבבת בכעס והולכת לשירותים , הם נמצאים בצד הימני של חדר
הסלון הזה, ולפניהם יש חלון גדול פתוח שמעברו השני רואים את חבלי הכביסה
של חדר שירות שלנו וגם רואים ממש ממול את חדר הכביסה של השכנים, אני
נכנסת לשירותים מתיישבת להטיל מימיי ואז שומעת רעש של מכה חזקה בלוויית
זגוגיות מתנפצות, פותחת את דלת השירותים ורואה בשעט נפש, שמישהו
מבחוץ זרק משהו לחלון הזה, אני כועסת נורא ...אני מסתכלת לחלון ההוא
ורואה בערפול חושים את הראש של האיש הזה מבצבץ דרך החלון ההוא , מחייך הבן
זונה.. צועקת אל בעלי " נו באמת זה כבר מוגזם , תתקשר כבר למשטרה, נמאס
לי " ואז במן שקט נפשי מוזר הוא קם סוף סוף... ואז התעוררתי מהחלום... אני
במיטה עם רפי ודורותי לידינו .. שקט של שבת בבוקר, מחזירה לעצמי את עצמי
המציאותית ושואלת את עצמי שוב בפעם המאה "אוף , מה זה היה?!" ונזכרת
בעוד חלומות מוזרים שחלמתי בעבר שנראו לי בשעתו כל כך מציאותיים.. רק
שהפעם החלטתי לרשום אותו
מאחלת לכולם חיים יפים ואם זה אפשרי שהמציאות שאנחנו מתעוררים אליה,
לעולם תהיה טובה יותר מהמציאות הבדויה שבחלום.
נ.ב- התמונה שלמעלה זה ערבוב של שתי תמונות שלי באפליקציה בנייד :-)