שבוע רב אירועים ומטורף כמו זה האחרון היה חייב להסגר בגראנד פינאלה - אירוע מהסוג הכייפי שאדע כי למרות העומס הרגשי והתרבותי שחוויתי, ירים אותי מעלה מעלה ולא ישאיר אותי מרוקנת ועייפה לשבוע הקרוב. את התירוץ לחגיגה ראויה קיבלנו עקב "הצטרפות מקרים" ברוכה. יום הולדתה של ג'ינה, חברה יקרה ואהובה - וערב מחווה לסימון וגרפונקל בברל'ה הסמוך למקום מגוריה, בביצועם המופלא של מוני ארנון ורני משען. אני יודעת שזה יהיה ערב מופלא כי כבר ראיתי אותו בעבר - אפילו פעמיים (הנה הרשומה שאחרי) ואין ספק שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה. אני גם יודעת שלא יהיה קשה לשכנע את ג'ינה ובן זוגה להצטרף - לשמחתי עוד זוג חברים יקר החליט לחבור לחגיגה הכפולה ולהפוך את הערב למושלם.
התקשרתי ורכשתי כרטיסים לשישה. בערב המופע שלחתי קדימה את חיל החלוץ המקומי לתפוס לנו שולחן ראוי. עליתי על שמלת נשף (הייתי חייבת להתגנדר כי לאחר מדורת ל"ג בעומר המכנסיים האחרונים שעולים עלי הושלכו לכביסה Image may be NSFW.
Clik here to view.
), ניבה ויוסי אספו אותנו ברכבם, ויצאנו לכיוון "הברל'ה" - פאב הופעות חביב ביותר בגבעת חביבה.
לאחר החיבוקים, הנשיקות ושירה נלהבת של "היום יום הולדת", הזמנו לנו ארוחת פאבים קלאסית שהיתה סבירה לגמרי - גם האוכל וגם המחיר - ובירה להרטיב את הגרון כי ידענו שנצטרך את זה.
בדיוק בעשר וחצי חשכו האורות, הבמה הוארה - והצמד המוכשר על להקתם התקבלו במחיאות כפיים סוערות. אני חייבת להעניק שאפו רציני על הדיוק - אני לא זוכרת מתי מופע התחיל בדיוק בזמן, כולל בתיאטראות תל אביב.
לטעמי המוזיקה של סיימון וגרפונקל גובלת בשלמות. יש משהו כל כך מכושף בלחנים המופלאים של פול סיימון, בהרמוניות המדויקות, בשילוב הקולות הנהדר שלהם, שמייצרים דיאלוג שהוא מעבר לשיר עצמו. הצמד הזה הוא כל כך הרבה יותר מסך חלקיו - ולראייה, גם כשהם עצמם לא נוכחים על הבמה רוחם עפה ומרחפת במרחב כולו, בעיקר כאשר מי שמגיש אותם הם שני מבצעים מחוננים - מוני ארנון שמוכר לחובבי הזמר הישראלי מהרביעיה המיתולוגית "האחים והאחיות" ורני משען - שלקחו את המתנה המוזיקלית הזאת על הרקמה המדויקת שלה ומעבירים את הקסם אל הקהל היושב בציון באופן מעורר התפעלות.
מוני ארנון ורני משען נותנים לקהל מבחר מכובד מהרפרטואר המופלא של השניים, יחד וכל אחד לחוד. הם מדייקים בקולות ובהרמוניות בצורה מעוררת כבוד, הכימיה ביניהם מצויינת וגם עם הלהקה שאיתם - אסף פרישמן על הקלידים, גיא בר תור על הבס, נמרוד פז על הגיטרות ובנו גיא פז על התופים. כולם ביחד מצליחים לשחזר את פס הקול החביב עלינו כל כך - כל שיר פוגע בול בפוני - תענוג.
בין שיר לשיר מוני ורני מספרים לנו אנקדוטות קטנות על סיימון וגרפונקל ומביאים בקטנה גם את עצמם. ניתן לראות שלא מדובר בפרנסה בלבד אלא באהבה - והקהל מחזיר להם אהבה - ובגדול.
על פי הברושור (שאני לא יכולה להעלות לכאן כי תפוז כהרגלו נדפק) - התירוץ לסיבוב ההופעות הנוכחי של הצמד הוא ביקורו הקרוב של ארט גרפונקל בארץ הקודש. במהלך ההופעה אמש פנה מוני ארנון אל הקהל ושאל: "האם ניפגש בהופעה של גרפונקל על הדשא? או אולי בכסאות הפלסטיק ב- 1200 ש"ח". התגובה הטבעית שלי היתה "יש מצב" - אבל לאחר שחשבתי קצת הבנתי שהתשובה "זה מה זה בסיסי". בכסף שאקנה כרטיס אחד להופעה של ארט גרפונקל אני יכולה לראות את מוני ורני כל כך הרבה פעמים שזה פשוט בזבוז Image may be NSFW.
Clik here to view.
ומכיוון שכמו שאמרתי, הצמד הזה הוא הרבה יותר מסך חלקיו - אני נשארת עם החלקים כולם בערב הקאברים הנהדר הזה.
תעשו לעצמכם טובה - אל תפספסו את אחד מערבי הקאברים הטובים בישראל - קצת יותר משעתיים של אושר צרוף.
לצערי, נכון לרגע זה אי אפשר להטמיע תמונות מהמופע - אני אעשה את זה מאוחר יותר שהתקלה תסודר, אם היא תסודר Image may be NSFW.
Clik here to view.
בינתיים קבלו את שיר הדגל של הצמד שנושא את שם הרשומה הזאת..