שלום חברי,
האמת היא שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לספר איזה פריירית אני.
החלטתי לנצל סוף סוף את המנוי שלי ב"הבימה", וללכת לראות את ההצגה הנפלאה
"מה עושים עם ג'ני". האמת, ההמלצה באה מקליספרה שכתבה על ההצגה ורצינו
מאד לראותה.
החלטנו שלא ניסע עם המכונית כדי לא להיתקע ב"מגרש החנייה הגדול " של גוש דן
קרי נתיבי איילון, שניסע בנוחיות ברכבת. היות שההצגה נמשכת רק 80 דקות, חישבנו
שיהיה לנו שפע של זמן להגיע לרכבת כדי לחזור חזרה.
אבל ההצגה החלה 20 דקות אחרי הזמן, עניין מרגיז ביותר שכן ממתינים למאחרים
ונותנים עונש לדייקנים. יצאנו מהתיאטרון, עלינו על מונית שתיקח אותנו לתחנת הרכבת
ובדרך קלטנו שלא נגיע בזמן, אז נסענו עם המונית עד תחנת "סגולה פ"ת" שם חנה רכבנו.
כמה שילמנו ? 175 ש"ח , טוב היינו ארבעה אז זה לא ממש טרגי. הרגשתי קצת פריירית
אבל היי, זה יכול לקרות וזה לא ממש נורא.
הבוקר רציתי לנסוע למקום כלשהו, איזה כיף אני שוב עצמאית ונוהגת , ממש שחרור האשה.
חיפשתי את המשקפיים למרחק שנמצאים תמיד במכונית והוצאתי אותם כי מצאתי שהם מאד
עוזרים לי בתיאטרון. אין משקפיים. הופכת את התיק, מגלה שם את כל אוצרות קורח וכמאמר
אמא שלי במבטא הונגרי כבד : " רק הספטה שלי הסר פה" - (רק הסבתא שלי חסרה פה )
אין משקפיים. כנראה שהנרתיק נפל בתוך המונית כשחיפשנו בחשיכה עוד כסף כדי לשלם
לנהג. באסה, אני לא אנהג ללא משקפיים שכן זה כתוב ברישיון. היות שאני נינה ונכדה לפריירים
ישרי דרך ושומרי חוק - הלכתי היום לקנות משקפיים חדשים. כמה עלה ? עוד כמה מאות ש"ח.
כפרות. יקרות אמנם, אבל בתי שתחיה אומרת שכנראה ניצלתי ממשהו גרוע הרבה יותר. היות
שרק עכשיו אני מחלימה משבר בזרוע אני מקבלת על עצמי את הדין. לרבנית מוויז'ניץ זה לא
יכול היה לקרות כיוון שיש לה משרתים ומשמשים, ונהג וכו', אבל אני אשה פשוטה ולא איזה
יחסנית. אז כך, בנחמת טפשים זו אני מסיימת את ההרפתקה שהיתה לי אמש - ההצגה היקרה
ביותר שראיתי אי פעם.
ההצגה - נפלאה ונהדרת , הנושא מדבר בדיוק לאנשים בגילנו. ג'ני שהתאלמנה לאחר 47 שנות
נישואים מחליטה לדבוק בחיים לפי דרכה. היא מציירת (בעיקר עירום ), שרה (ומזמינה לביתה
שני זמרים צעירים כדי לעשות בביתה חזרות למופע חדש), מתחזקת זוגיות עם גבר שגורם לה
להרגיש נפלא, עד פה הכל בסדר לא ?
אז זהו שבנותיה חושבות שהיא אינה מתנהגת בהתאם למצופה מבנות גילה ( 75) ומנסות לשכנע
אותה לחזור למוטב. אבל ג'ני רוצה להמשיך לחיות וליהנות, ומשמיעה את "משנתה". ההצגה מעלה
מסרים חשובים שלדעתי אנשים צעירים יתקשו להבין. חז"ל אמרו :"אל תדון את חברך עד שתגיע
למקומו" וזה שלח אותי הביתה עם מסר מאד חשוב: אל תנסה לנהל את ילדיך, ואתם, ילדים, אל
תנסו לנהל את הוריכם .
שתי שחקניות נפלאות מחזיקות את ההצגה: ליה קניג הנפלאה, שרה ורוקדת ומפזזת, ולא מפסיקה
לזוז במשך 80 דקות. מספרת בדיחות, מטיפה מוסר לגיסתה, מקסימה את החבר של בתה, אפילו
אני התעייפתי. השחקנית השניה היא דבורה קידר - גם היא פנומן - משחקת נפלא את ה"פולניה"
ומצחיקה את הקהל.
עשו טובה להוריכם וקנו להם במתנה כרטיסים להצגה, הם יודו לכם.
ובנימה אופטימית זו אסיים הפעם לא לפני שאזכיר לכם להישמר מאד מנפילות והחלקות
השבוע הבא אמור להיות גשום , גשמי ברכה אני מקווה.
תודה לאלו שמלווים אותי בעידוד ובתמיכה, החלמתי הטובה באה במידה רבה בזכותכם.
שבת שלום ומבורך לכולכם. 