לזכרה של שימבורסקה - על המוות בלי הגזמה

לפני עשרים שנה זכתה ויסלבה שימבורסקה, המשוררת האהובה עלי, בפרס נובל. כיוון ששימבורסקה היא האשה השניה שדברה אלי בשפת אמי (הראשונה היתה אמי, כמובן)  אהבתי ואני אוהבת לקרוא בשיריה ופה ושם, כששורה עלי הרוח אף לתרגם מהם.

הנה "על המוות בלי הגזמה" מאת ויסלבה שמבורסקה בתרגומי

 

הוא לא מבין בבדיחות,

בכוכבים, בגשרים,

באריגה, בכריה, בעבודת אדמה,

בבנית אניות ובאפיית עוגות. 

 

בשיחות על תכניות המחר

המלה האחרונה היא שלו

לא לענין, כמובן.

 

אפילו איננו יודע,

מה  שנגזר  ממקצועו:

לא לכרוֹת קבר,

לא להרכיב ארון מתים,

ולא לנקות אחרי עצמו.

 

טרוד בְּהַמתה,

הוא עושה זאת בּרִשּוּל,

בלי תרגול ובלי שיטה.

כאילו על כל אחד מאתנו התנסה לראשונה.

 

 הנצחונות – נצחונות,

אבל כמה תבוסות,

מהלומות שוא

והתנסויות חוזרות ונשנות!

 

לפעמים אין לו כֹּח,

להפיל זבוב במעופו.

לא אחת הפסיד לתולעת במרוצי זחילה.

 

כל הַפּקָעות האלה, התרמילים,

הַמּשׁוֹשׁים, הסנָפירים, הַזִּימים,

נוֹצות הַחִִזּוּּר ופַּרוַת החֹרף

מעידים על  עִכּּוּבים

בעבודתו הטרחנית.

 

מסתבר, שלא די בְּרָצון להרע

ואפילו העזרה שלנו במלחמות והפיכות,

עד כה לא הועילה לו רבות.

 

לבבות גּוּזָלים נוקשים בְּביצים.

מתפתחים שִׁלְדי עוֹלָלים.

גְמוּל הזרעים – שני עלעלים ראשונים,  

וּתכוּפוֹת גם  צַמְּרות  עצים בָּאופק. 

 

מי שטוען, שהוא כּל יכול,

מעיד בעצם חייו,

שֶׁכּל יכול איננו. 

 

אין בנמצא חיים,

שֶׁלּוּּ לְרגע,

לא היו אלמוׁתִיִּים.

  

המוות

ברגע כזה תמיד בא באחור.

 

לשוא ימשֹׁך ידית

של דלת לא נראית.

כל מה שהספקתָּ,

לא יוכל להסיג לאחור.

 

  

 ולמביני פולנית, הנה המקור:

 

O śmierci bez przesady

Wisława Szymborska

 

Nie zna się na żartach,

na gwiazdach, na mostach,

na tkactwie, na górnictwie, na uprawie roli,

na budowie okrętów i pieczeniu ciasta.

 

W nasze rozmowy o planach na jutro

wtrąca swoje ostatnie słowo

nie na temat.

 

Nie umie nawet tego,

co bezpośrednio łączy się z jej fachem:

ani grobu wykopać,

ani trumny sklecić,

ani sprzątnąć po sobie.

 

Zajęta zabijaniem,

robi to niezdarnie,

bez systemu i wprawy.

Jakby na każdym z nas uczyła się dopiero.

 

Tryumfy tryumfami,

ale ileż klęsk,

ciosów chybionych

i prób podejmowanych od nowa!

 

Czasami brak jej siły,

żeby strącić muchę z powietrza.

Z niejedną gąsienicą

przegrywa wyścig w pełzaniu.

 

Te wszystkie bulwy, strąki,

czułki, płetwy, tchawki,

pióra godowe i zimowa sierść

świadczą o zaległościach

w jej marudnej pracy.

 

Zła wola nie wystarcza

i nawet nasza pomoc w wojnach i przewrotach,

to, jak dotąd, za mało.

 

Serca stukają w jajkach.

Rosną szkielety niemowląt.

Nasiona dorabiają się dwóch pierwszych listków,

a często i wysokich drzew na horyzoncie.

 

Kto twierdzi, że jest wszechmocna,

sam jest żywym dowodem,

że wszechmocna nie jest.

 

Nie ma takiego życia,

które by choć przez chwilę

nie było nieśmiertelne.

 

Śmierć

zawsze o tę chwilę przybywa spóźniona.

 

Na próżno szarpie klamką

niewidzialnych drzwi.

Kto ile zdążył,

tego mu cofnąć nie może