עדכונים

יש לי יזיז חדש. 

האמת שהוא דווקא חמוד. ממש חמוד. 

הוא חכם, מצחיק, מעניין, וגוד לוקינג. וכמובן יודע את העבודה...

אבל אני לא מאוהבת בו. 

הוא סיפר לי על איך הוא השקיע במניות ודיבר איתי על כלכלה. 

ולא התאהבתי בו. 

הוא זוכר דברים שאני אומרת לו. 

וזה לא עזר לי להתאהב בו. 

הוא קרא את אשתו של הנוסע בזמן (ואף ציטט משם) בלי לדעת שזה הספר האהוב עליי. 

ואפילו זה לא גרם לי להתאהב בו. (התלהבתי? כן. אמרתי לו שהתלהבתי? כן. דמיינתי איך השם משפחה שלו ישמע עם השם הפרטי שלי? לא)

מצד אחד אני שמחה, כי צדקתי. ידעתי שאני חסינה רגשית. ואני מקבלת קצת סקס, ואלוהים יודע! שזה לא יזיק לי. 

מצד שני, כפתור הlove שלי תקוע. על off. ואי אפשר להדליק את זה. 

אני יודעת מבחינה רציונלית שהוא שבור מהאקסית שלו, ושזה לא מתאים. 

אני יודעת מבחינה רציונלית שטוב לי ככה, אין לי זמן כרגע לכלום, ואני לא רוצה להכניס אף אחד לחיים שלי. כי אני לא יודעת מה יצא מזה. סטייל- אם זה עובד אל תיגע. 

לא מדאיג אותי שלא התאהבתי בו ספציפית. 

מדאיג אותי שאני לא יודעת אם אני מסוגלת לאהוב. 

אם הייתי צריכה לחשוב על אדם שיש בו מספיק דברים כדי שאני אתאהב בו אנושות, כנראה שזה הוא. 

אבל, 

זה קצת מטומטם להגיד "אני לא רוצה להתאהב בו, כי אנחנו לא נהיה ביחד, והעיקר שיצא לי קצת סקס מזה" 

ומצד שני לבוא ולהגיד "אבל אוי, לא התאהבתי בו. בטח משהו לא בסדר איתי"

כי כאילו, די, חלאס. 

אי אפשר להתלונן על התוצאה בכל מצב טבע. 

לכל מצב יש את הרעות החולות שלו. סקס בלי אהבה ואהבה בלי סקס. 

לפחות בסקס בלי אהבה אני מקבלת סקס. 

באהבה בלי סקס מקבלים רק אכזבה, כאב ראש וקדחת. אה כן, ואת הידיעה שאתה מסוגל לאהוב. אבל תכלס? לא מעניין אותי בשיט מה אני יכולה ומה לא. מצידי להסתגר בבית לעשות 4 תארים ולגדל 18 חתולים. 

I'm done לנתח את עצמי ולהתלונן על כל דבר. 

לאבאליאזלאבאליאזביי.