אז ביום שני זה יום המשפחה. ואני טוענת, דורשת, ומבקשת באופן נחרץ - יומר לאחור יום המשפחה, ויוכרז מחדש על יום האם!
אירא המזל ודווקא כשנולדו לי ילדי נהפך יום האם ליום המשפחה.
אתם יודעים, היום הזה, שאם היה נשאר יום האם, היו ילדים מכינים בו מתנה מקסימה לי. איזה מתקן שימושי או תכשיט מגלילי נייר טואלט ממוחזר למשל (איזה יופי חמודים תמיד חשקתי בכזה משהו שימושי!), או אולי היו מכינים לי ארוחת בוקר לבד (לא נורא, חביתה מקושקשת עם קליפות זה טעים), לוקחים אותי ליום כיף (כן זה בסדר חמודים אמא אוהבת את חול הים במקום בו נהוג לשבת, במיוחד בחורף כשהוא רטוב וקר) ובכלל מודים על זה שסחבתי אותם עשרה חודשים בבטן (חוץ מהאחרונה שיצאה עוד במהלך התשיעי), סבלתי בלידה שלהם (טוב לא צירים, אבל ניתוח קיסרי בהרדמה זה גם סבל), הנקתי אותם שזה חוויה לא ממש קלה (טוב, לא את כולם ולא באופן מלא) ובכלל.
כי אני אמא שלהם ומגיע לי יום אחד בשנה.
אז מה קיבלתי במקום? הפעלות בגנים של ארוחת בוקר משפחתית (שמי הכין, אה?!) יצירה (מי הדביק את הנצנצים על המסגרת של התמונה המשפחתית שמישהי רצה לפתח בחנות?!) פעילות עם סבא וסבתא בכלל בלי הורים (הלו לסבתא היה כבר יום האם, בעבר, ויותר מפעם אחת אם אני זוכרת נכון) ארוחת ערב של כל המשפחה במסעדה (מי הלכה לעבוד קשה כדי שיהיה כסף לחזה עוף על הגריל עם נגיעות פיירה ברוטב בצד?!).
אז תגידו בעצמכם - זו תמורה? בשביל זה הקרבנו את יום האם? ואני אומרת - לא ולא! יוחזר לאלתר יום האם!!