אפריל, 2011
נדמה כי כמעט כל אתר נוסף שמגיעים אליו באיטליה הוא גולת הכותרת של הביקור במדינה זו. אני מניחה שלא אפתיע אף אחד אם אכתוב שוונציה היא ללא ספק אחת מגולות הכותרת הללו.
העיר שוכנת בלגונה של השפך רחב הידיים של הנהר פוֹ לחוף הים האדריאטי, וכשנכנסים אליה בהפלגה, הספינה חולפת על פני חלקים נכבדים של העיר עד שהיא עוגנת בנמל. ובכלל, כידוע, כלי התחבורה העיקריים בעיר הם כלי שייט מסוגים שונים, שהמפורסם ביניהם הוא כמובן הגונדולה. לכן מרבית התמונות ברשומה זו מתעדות את הרשמים הראשוניים מהעיר במהלך השייט דרכה לעבר הנמל, ובמאוחר יותר שייט לכיכר סן מרקו ולאי מוראנו, שבו ממוקם מפעל הזכוכית המפורסם.
ונציה היא בירת מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה ובירת נפת ונציה. על פי אגדה עממית היא נוסדה בשנת 421, על ידי שלושה שליחים רשמיים מהעיר פדובה הסמוכה. אך סביר יותר שהיא אוכלסה במאה החמישית לספירה על ידי פליטים מצפון איטליה שנמלטו מאימת כיבושיו של אטילה ההוני.
בימי תפארתה הייתה ונציה, המכונה גם "עיר המים", "עיר הגשרים" ו"מלכת הים האדריאטי", בירת רפובליקת ונציה ומעצמה ימית שהגיעה לשיא כוחה בימי הביניים, ונודעה לה חשיבות רבה באמנות הרנסאנס ובמסעות הצלב. העיר הייתה מרכז סחר חשוב בין מזרח ומערב, במיוחד של תבלינים.
עד המאה ה-7 שלטו באיי הלגונה מספר פקידים ממשלתיים בכירים המכונים טריבונים. בשנת 697 הוקמה רפובליקת ונציה והאיים אוחדו תחת שלטון דוג'ה נבחר, שכונה "ראשון בין שווים". אך בפועל שלטו בעיר משפחות אצולה בשלטון אוליגרכי. ונציה הייתה במגמת התחזקות במחצית הראשונה של המאה ה-9 וסמל האריה המכונף של השליח מרקוס, אשר הוכרז כפטרונה המגן, אומץ כסמלה של הרפובליקה. עם היחלשות האימפריה הביזנטית, הפכה ונציה לעיר מדינה עצמאית ומעצמה כלכלית, מסחרית ותרבותית בעלת צי חזק. בין היתר, נודעה העיר בייצור ספינות.
החל מהמאה ה-16 החל מעמדה של ונציה לרדת תחת איומם של הטורקים והמעצמות האירופאיות. במאי 1797 נכבשה העיר על ידי נפוליאון. נפוליאון ואוסטריה שלטו בה לסירוגין, עד שבשנת 1866 סופח חבל ונטו לממלכת סרדיניה, כחלק מאיחוד איטליה שהחל לאחר מלחמת שחרור באוסטריה.
בוונציה רבתי כ-270,000 תושבים, מרביתם מתגוררים בעיר מסטרה. המרכז ההיסטורי שלה מאוכלס בכ-60,000 תושבים בלבד. גם הכמות הזו נמצאת במגמת ירידה בשל יוקר המחיה בעיר. מרבית האנשים שמסתובבים בעיר הם תיירים - כשלושה-עשר מיליון מהם פוקדים אותה מדי שנה.
ונציה היא בהחלט עיר "שחוברה לה יחדיו". המרכז ההיסטורי שלה מפוזר על פני 118 איים, שעוברות ביניהן כ-170 תעלות מים ומקשרים ביניהם כ-400 גשרים. המבנים מונחים על קלונסאות עץ, קורות מחודדות שננעצו אנכית בקרקע הרכה וחדרו עד לשכבה יציבה יותר, כדי למנוע את שקיעתם במים. על הכלונסאות הונחו לוחות עץ מסיביים, ומעליהם משטחי שיש המהווים את היסודות. הבניינים עצמם בנויים מאבן או לבנים. קורות העץ עמידות מאוד כי כמעט שאינן חשופות לחמצן ובמהלך השנים הן עברו תהליך של התאבנות.
עם זאת, בשל המשקל הרב של המבנים, ב-300 השנה האחרונות העיר שוקעת בהדרגה, בקצב של כמה סנטימטרים לכל מאה שנים. התופעה הוחמרה במהלך המאה ה-20, אז נחפרו בעיר בארות רבות ששאבו את מי האקוויפר שמתחתיה, וגרמו לשקיעה של קרקעית הלגונה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נאסרה חפירת הבארות ושקיעת העיר הואטה. גאויות מן הים האדריאטי המציפות את הרחובות הן בעיה נוספת. העיר בנויה וערוכה כך שהתשתיות והתושבים לא ייפגעו. למשל יש חריצים במדרכות המאפשרים למים לעלות דרכם, וכשמפלס המים עולה יתר על המידה מופעלת אזעקה ברחבי העיר ובמות מוגבהות המונחות במרכזי הרחובות המוצפים מאפשרות תנועת הולכי רגל, המצוידים ליתר ביטחון במגפיים גבוהים במיוחד. כאשר ההצפות חמורות אין אפשרות לנוע בעיר בסירות, כי מפלס המים גבוה מכדי לעבור מתחת לגשרים. בין היתר, כיכר סן מרקו, הכיכר היפה, המפורסמת והמתוירת ביותר בעיר, שעליה תבוא רשומה נפרדת, מועדת במיוחד להצפות בשל מפלסה הנמוך.
בתמונות שלהלן בולטים מגדל הפעמונים הגבוה והכנסייה לשעבר של האי הקטן סן ג'ורג'ו מג'ורה, בזיליקה נאה מאמצע המאה ה-16, שתוכננה על ידי אדריכל הרנסנס המהולל אנדראה פאלאדיו.
בכל התקופות פעלו בעיר אמנים נודעים רבים, וביניהם ג'ובאני בליני, טיציאן, אל גרקו, לאונרדו דה וינצ'י ורובנס. ונציה נודעה גם כמרכז שעשועים מתירני, דבר שמשך אליה את אצולת אירופה ואת הביקורת של הוותיקן. בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על ונציה ועל הלגונה שבה היא נמצאת כאתר מורשת עולמית.
