לאחר שהפלגנו ברחבי ונציה, נצא בסיור רגלי באחד האתרים היפים והידועים בעיר – כיכר סן מרקו, שבתמונה שלהלן רואים את הנמל הקטן שלה. ביקרנו בכיכר ובסביבתה פעמיים: פעם אחת בערב עם כל הקבוצה, ופעם שנייה באופן עצמאי לאור יום שלמחרת. כיכר סן מרקו, שראשיתה במאה ה-11, נחשבת למעשה לכיכר הציבורית היחידה בוונציה ונערכים בה האירועים הציבוריים החשובים של העיר, כולל טקס פתיחת פסטיבל המסכות השנתי. מטבע הדברים, פוקדים אותה המוני תיירים בכל ימות השנה. כמו שנכתב כבר ברשומה הקודמת, הכיכר הנמוכה מוצפת מים לעיתים קרובות. כשעברנו בה בערב, חלקים ממנה היו רטובים, אך כשהגענו אליה למחרת היא כבר התייבשה בשמש החמימה. נפוליאון כינה אותה "חדר האורחים היפה ביותר באירופה".
הכיכר היא למעשה מתחם גדול למדי המורכב משלושה חלקים עיקריים: הכיכר המרכזית ושתי כיכרות קטנות יותר המתחברות אליה. החלק הפונה לים מכונה הכיכר הקטנה סן מרקו. היות שהגענו לכיכר בשייט ונכנסנו דרך הכיכר הקטנה סן מרקו, נפתח בה גם את הסיור הווירטואלי.
כשנכנסנו למתחם, הסתובבו בו דמויות בתחפושות מסורתיות סביב דוכני המזכרות לתיירים.
הכיכר מתהדרת בעמודים ופנסים לרוב.
ארמון הדוג'ה, שאחת החזיתות שלו פונה אל הים, הוא אחד המבנים המקשטים כיכר זו. הוא נבנה לראשונה במאה ה-9, אך נהרס בשריפה. המבנה הנוכחי נבנה בין השנים 1424-1309, כנראה על פי תכנונו של פיליפו קאלנדארו, במקום שבו היה קודם לכן מרכז השלטון של העיר. את השער הראשי של המבנה, המכונה "פורטה דלה קארטה", הקימו ב-1442 ג'ובאני וברטולומאו בון. לאחר ששוב ניזוק בשריפה ב-1574, נבנה המבנה מחדש בסגנון גותי, אך תוספות מאוחרות יותר הן בסגנון הרנסאנס. הקומה התחתונה של המבנה שימשה את משרדי העיר, בקומה השנייה שכנו מגורי הדוכס, בתי המשפט ו"ספר הזהב" של העיר, ובקומה השלישית - אולם האצילים, אולם הסנאט, אולם הפגישות הרשמי של הדוכס ואולם העשרה (בית המשפט העליון של העיר).
זהו כבר המבט מהכיכר הקטנה לכיוון הכיכר המרכזית ועל חלק מבנייניה המרשימים.
החלק המרכזי הצפוני הוא עצום מימדים ובעל צורה מלבנית. המבנים התוחמים אותו הנראים בתמונה שלהלן הם הפרוקורטיה החדשה (מצד שמאל) והפרוקורטיה הישנה (מצד ימין), שבנייתה הושלמה ב-1640. בתקופת הרפובליקה של ונציה שכן במבנים אלה מושב תשעת המשפטנים, שהיו הפקידים הבכירים של העיר.
כיום מבנים אלה מכילים מוזיאונים, חנויות יוקרה ליהלומים ותכשיטים ובתי קפה מפורסמים מהמאה ה-18 וה-19, שהתארחו בהם משוררים, סופרים ואנשי תרבות כמו ביירון, בלזק והנרי ג'יימס. התזמורות של בתי הקפה נוהגות לנגן בפני ציבור התיירים בכיכר. אגב, אם מסתכלים היטב, ניתן להבחין בקדמת התמונה הבאה בסימני ההצפה. בצידי הכיכר, שבהם נמצאים מושבי בתי הקפה, עברה פעם תעלת מים, שמולאה כדי ליצור את השטח הרצוף שנדרש למתחם. זה כנראה השתלם להם. הזהירו אותנו לא לשבת בבתי הקפה בכיכר כי הם יקרים בטירוף, אך היינו כבר אחרי כמה שעות של טיול עמוס עם שלושה ילדים עייפים, שהקטנה שבהם הכריזה בדמעות בדיוק כשהגענו לשם שאינה מסוגלת לעשות אפילו צעד אחד נוסף בלי לנוח ולאכול קודם, ונאלצנו בכל זאת להזמין משהו באחד מבתי הקפה שם. אף על פי שבחרנו את המקום הכי פחות fancy וקנינו רק סנדוויצ'ים, גלידה ושתייה, החשבון יצא בסביבות 700 ש"ח, כנראה הארוחה היקרה ביותר שיצא לנו להזמין אי פעם במסעדה. בקיצור, העצה הייתה נכונה ואני רק מקווה שאחרים יצליחו ליישם אותה טוב יותר מאיתנו.
המרכזי והידוע שבמבנים בכיכר הוא בזיליקת סן מרקו, קתדרלה ביזנטית מהמאה ה-9. הבזיליקה מחוברת בצדה הדרומי לארמון הדוג'ה ומשמשת כמקום מושבו של הפטריארך והארכיבישופ של ונציה. היא קרויה על שם מרקוס הקדוש, שקבור בה על פי המסורת הנוצרית.הכנסייה נבנתה לראשונה כמבנה זמני בתוך ארמון הדוג'ה בשנת 828, כאשר סוחרים ונציאנים הביאו לעיר את שרידיו של מרקוס הקדוש. ב-832 נבנתה כנסייה חדשה, בסמוך לארמון, והשרידים הועברו אליה. המבנה נחרב ונבנה מחדש פעמיים נוספות והכנסייה שנבנתה ב-1063 היא ששרדה עד היום. הבזיליקה הורחבה במהלך השנים, ונוספו לה עיטורים מרהיבים שנבזזו מקונסטנטינופול וחפצי אמנות מעשי ידי אמני ונציה. חלק מהאבנים שמהן נבנתה הבזיליקה הובאו על ידי ספני ונציה ממסעותיהם במזרח התיכון. העמודים והכותרות הוסרו ממבנים עתיקים שקרסו בארצות המזרח ונרכשו על ידי סוחרים ונציאניים. הבזיליקה סימלה את עושרה של רפובליקת ונציה.
הבזיליקה ידועה גם בפסיפסים המוזהבים הרבים שבה. בנוסף, פותח בה בתקופת הרנסנס סגנון מוזיקלי חדש, האסכולה הוונציאנית, שניצל את אפקט ההד של החלל הפנימי הגדול. לצערי אין לי תמונות של פנים הבזיליקה, ואני כבר לא זוכרת אם זה כי היה אסור לצלם בפנים או כי בשל הדוחק הנוראי והתאורה הלקויה לא הצלחתי לצלם שם תמונות ראויות לשמן, אך בהחלט אפשר ליהנות מיופיה החיצוני.
הבניין הגבוה ביותר הוונציה הוא מגדל פעמונים הנקרא הקמפנילה. צריחו הבוהק באור שימש כמגדלור לספינות. מגדל הפעמונים הוא אחד מסמליה המפורסמים של העיר. גובהו הכולל הוא כ-99 מטרים. בסיסו הוא מגדל לבנים בגובה של כ-50 מטרים, וברוחב ובגובה 12 מטרים. על הבסיס ניצבת מרפסת תצפית, מעליה תא הפעמונים, ומעליו צריח פירמידלי גבוה שבראשו פסל מוזהב של המלאך גבריאל שגובהו שלושה מטרים. הפסל הוא שבשבת - הרוח מסובבת את כנפי המלאך. לפי אמונה ונציאנית, כאשר המלאך מביט לכיוון בזיליקת סן מרקו, צפויה הצפה בעיר. כמו במקרים רבים אחרים, בניית המגדל החלה אמנם במאה ה-9, אך הוא נהרס כמה פעמים ונבנה בעיצובו הנוכחי על ידי פייטרו בון רק בשנת 1513. העליה אליו הייתה בצורת ספירלה מתונה, ללא מדרגות.
השעון שבחזית מגדל השעונים העתיק שבצדה הצפוני של הכיכר פועל ברציפות מאז 1499. על גגו של המגדל מוצבים פסלי נחושת של ה"מורים" (שבויים אפריקאים שהובאו לוונציה), שהיו מכים בפעמון בכל שעה. השער מתחת למגדל מוביל לגשר ריאלטו המפורסם.
ולבסוף, הכיכר השלישית במתחם היא הכיכר הקטנה של האריות, על שם פסלי האריות המוצבים בה.
הרכיבה עליהם הייתה בהחלט גולת הכותרת של הביקור במקום עבור הצעירים יותר שבחבורה.
