אוקטובר 2014
ושוב אני חורגת כאן מסדר הרשומות הרגיל שלי לטובת העיתוי: בערב ה-31 באוקטובר חגגנו כאן את ליל כל הקדושים, או, בשמו המקומי, Halloween. כבר יצא לנו לחגוג את החג הזה פעמיים, ב-2014 וב-2015, אך בשתיהן התמקדנו בדברים שונים מעט. כך, למשל, לפני שנה לקחנו ביחד עם משפחה נוספת את הילדים לחווה בדרום סן חוזה, שבשטחה התקיים מעין פסטיבל שהוא שוק של מיני דלועיים שונים המציע בנוסף גם פעילויות ואטרקציות לילדים. זוהי חגיגה אופיינית מאוד לחג הזה, וכדוגמתה מתקיימות רבות ברחבי ארה"ב. האירוע היה צבעוני, משעשע וחביב והיה נחמד להתרשם מהחגיגות המסורתיות פעם אחת, אך הילדים שלנו כבר גדולים מדי למרבית הפעילויות שהוצעו שם, ולכן השנה כבר ויתרנו על התענוג. הפן האחר של החג, שבו אעסוק יותר ברשומה הבאה, מתמקד בקישוט בתים ודלעות ובחלוקת ממתקים לילדים העוברים מחופשים בין בתי השכנים ומבקשים "תעלול או גמול" (כשהגמול הוא בדמות ממתק). בנוסף, הילדים כמובן הולכים מחופשים לבית הספר ומקיימים מסיבות מחוץ לשעות הלימודים, בדומה לפורים בארץ.
מסתבר כי לחג מקורות שונים: "יום כל הקדושים" החל ב-1 בנובמבר צוין על ידי הכנסיות הנוצריות כבר במאות הראשונות לספירה הנוצרית. הוא הוקדש לזכר כל הקדושים ומי שמתו בשל אמונתם בנצרות. מועד החג לא היה אחיד עד המאה השביעית לספירה. אז חנך האפיפיור בוניפקיוס הרביעי ב-1 בנובמבר את הפנתאון ברומא, שהיה לפני כן היכל פגאני, והקדישו כ"כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים". התאריך נבחר, כנראה, גם בשל קרבתו לחג הפגאני הקלטי שצוין בצפון אירופה בערב ה-31 באוקטובר, הקרוי "ליל כל הקדושים". סביר להניח שמקורו האירי של החג נשען על חגיגות השנה החדשה בימי הקלטים: Samhain. חשבו כי במועד זה הרוחות קרובות במיוחד לעולם החיים ומתהלכות על הארץ. בחג נזכרים במכשפות ויצורים אחרים עם כוחות על טבעיים, וזה בא לידי ביטוי בתחפושות מפחידות ולפידים בדמות דלועים שחתכו בהם פרצוף מפחיד, עם נר דולק בתוכם. התחפשות לרוחות ושדים נועדה כדי לבלבל אותם ולמנוע מהם להשתלט על בני האדם. משחקים המאפיינים את החג הקלטי הם תפיסה בשיניים בלבד של תפוחים המונחים בגיגית מים או תלויים על חוט.
בין האטרקציות לילדים באירוע היו רכבת המקיפה את החווה, בעלי חיים ופינות ליטוף, משחקים מבוססי דלעת, מבוך מחציר, דמויות בעלות פרצופים דמויי דלעת מפחידים ומשעשעים ופסלים סביבתיים נוספים הפזורים ברחבי המתחם, תצוגת כלים חקלאיים ודלועיים בכל הצורות והצבעים, דוכני מזון ועוד.
בתמונות הבאות אפשר להתרשם מהמגוון של סוגי וצבעי הדלעת ומהממדים של חלקן. דְּלַעַת (שם מדעי: Cucurbita) היא פרי השייך למשפחת הדלועיים. משפחה זו כוללת גם צמחים כגון קישוא, מלון ומלפפון. "דלעת" הוא גם השם העממי של כמה ממיני סוג זה, ביניהם דלעת הגינה, דלעת גדולה ודלעת השדה. הדלעת הרגילה לרוב כתומה כשהיא מבשילה (אם כי בליל כל הקדושים הססגוניות חוגגת), כי היא מכילה כמויות גדולות של הצבען הצהוב לוטאין, אלפא וביתא קרוטין, ההופכים בגוף לוויטמין A. משקל הזנים הגדולים נע בין 18 ל-36 ק"ג. צמח הדלעת הוא חד ביתי (כולל הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים, שצבעם צהוב). כידוע, דלעת היא פרי טעים ובריא, שניתן להכין ממנו ואיתו מאכלים רבים, אולם בארצות הברית מגדלים אותה בעיקר לצורכי קישוט, ומתקיימות תחרויות פופולריות רבות לגידול הדלעת הגדולה ביותר.
המשך החוויות מהחג ברשומה הבאה.
