The Immigrant / Manju Kapur
המהגרת / מנג'ו קפור
תרגום מאנגלית: יוסיפיה סימון
בהוצאת ידיעות אחרונות, 2009
382 עמ'
אני חובבת גדולה של ספרות הודית. לצד הענקים הלא מעורערים, כמו רוהינטון מיסטרי ווויקראם סת, ניתן למצוא לא מעט סופרים שאולי פחות מופתיים, אך עדיין מהנים בקנה מידה קטן וצנוע יותר. בעיניי, הסופרת מנג'ו קפור בהחלט נמנית עם קבוצה זו. המהגרת הוא הספר השני שלה שקראתי אחרי בית, ומשניהם נהניתי מאוד. אמנם שני הספרים עוסקים בגורלה של אישה רווקה המחפשת להסדיר את חייה באמצעות נישואין, אך בעוד בית מתמקד בהודו בלבד, המהגרת נע בין הודו לבין מחוזות הרחוקים ממנה ומתרחש ברובו בקנדה.
בשלהי שנות ה-70 בהודו נינה היא צעירה משכילה בת שלושים, ובמולדתה היא נחשבת כבר ל"רווקה זקנה". היא חיה לבד עם אמה בדירה עלובה באיזור עני, לאחר שהמשפחה ירדה מנכסיה בעקבות מותו הפתאומי של האב, שהיה דיפלומט אמיד ומצליח. האמא והבת, שהתרגלו לחיים הטובים במערב, מוצאות את עצמן לפתע חסרות כל. הדבר היחיד שמפרנס אותן בדוחק הוא עבודת ההוראה של נינה בקולג'. האם, כמובן, מודאגת מאוד מכך שבתה טרם נישאה ועוסקת בקדחתנות במציאת שידוך מתאים. בשלב מסוים נכנס לתמונה אננדה, רופא שיניים צעיר שהיגר כמה שנים קודם לכן לקנדה, לאחר שאיבד את הוריו בתאונת דרכים. אננדה מגיע במיוחד כדי למצוא לעצמו כלה הודית. נראה שיש כימיה וחיבה רבה בין הצדדים, ולאחר כמה מפגשים והתכתבות ממושכת למדי, הם מחליטים להינשא ונינה נוסעת לקנדה בעקבות בעלה החדש.
לכאורה, זוהי הזדמנות פז לנינה לצאת ממעגל העוני וחוסר התקווה אל חיי השפע והאושר. אננדה בחור ישר, מהוגן, תרבותי, בעל מקצוע טוב. הוא נראה רגיש ומתחשב, ומשתדל לסייע לנינה להרגיש בבית כמה שיותר מהר במקום החדש והזר. אבל, בניגוד אליו, שהגיע לקנדה כדי ללמוד ולעבוד וכל רצונו מאז הוא לטשטש את נוכריותו ולהיות יותר קנדי מקנדי, נינה מרגישה קרועה בין שני העולמות ומתגעגעת להודו ולאמה. העובדה שאין לה עיסוק משלה ושהיא מבלה את רוב שעות היום לבדה בבית ריק מעצימה את תחושת הבדידות והזרות שלה. ניסיונותיה הכושלים להרות ועימות סביב הנושא עם בעלה תורמים אף הם לתחושות קשות אלה. בנוסף, נינה אינה מודעת לכך שיש סיבה אישית שבגללה אננדה חיפש לעצמו אישה הודית דווקא, והבעיה שלו משפיעה לרעה על חיי הנישואים שלהם. עם הזמן מתגלה שאננדה, איש מעשי וחסר דמיון או מעוף, אינו תמיד מספיק קשוב, מבין וסבלני כלפי קשיי ההסתגלות של אשתו וצרכיה הרגשיים. אחד החסרונות הבולטים שלו הוא העדר מוחלט של חוש הומור בכלל והומור עצמי בפרט. הוא מתייחס אל עצמו ואל כל מה שקשור לחייו ברצינות תהומית עד כדי גיחוך, ולכן גם מתקשה להשלים עם ביקורתיות כלשהי, אפילו מחויכת, מצד אשתו. בעיניו יש רק דרך אחת שבה נכון לחיות ולהרגיש, וזו הדרך שלו. ומכאן עד להתרחקות וניכור בין בני הזוג המרחק קצר. האם יצליח הזוג הצעיר להתגבר על אי ההבנות ועל הבעיות במערכת היחסים ולעלות על דרך המלך? האם אי פעם יעלה בידיה של נינה להרגיש בבית ולמצוא את דרכה בארץ החדשה ובאיזה מחיר? אלה השאלות שהספר עוסק בהן.
הסיפור עצמו מעניין והספר קריא וזורם, אך יש בו גם איכויות מעבר לכך. ראוי לציין במיוחד את מורכבות הדמויות והתחושות שלהן, את התיאור האמין של קשיי ההגירה והקונפליקטים הפנימיים ודרכי ההתמודדות השונים אצל כל אחד מבני הזוג כתלות בשילוב של גורמים כגון אישיות, מגדר, נסיבות וציפיות אינדיבידואליות של כל אחד מהם. כמו כן, התרשמתי מאופן ההצגה המאוזן של הפנים החיוביים והשליליים במצב המסובך ובמערכת היחסים הלא פשוטה הזו. עוד ייאמר לזכותו של הרומן שהוא אינו מציע פתרונות קסם ואינו מציג את ההגירה מארץ נחשלת כמו הודו למדינה מערבית מתקדמת כמו קנדה כמשהו שההצלחה שלו מובטחת לאחר התגברות על הקשיים ההתחלתיים. וגם הזוגיות הנחשקת רחוקה מלהיות צעידה יד ביד אל עבר השקיעה. בסופו של דבר, הסוף אינו חד משמעי ומשאיר מקום למחשבה, ומבחינתי זה סימן שהספר עשה את שלו. לסיכום, קפור יודעת לספר סיפור מעניין ולא כבד מחד גיסא, אך כזה שאינו נטול עומק וערך מוסף מאידך גיסא. מומלץ למי שאינו נרתע מספרות שיש שהיו מגדירים אותה כנשית, הן בשל הנושא והן בשל ההתמקדות בנקודת המבט של נינה (אף על פי שגם הצד של אננדה אינו מקופח כלל וכלל).
השורה התחתונה: 