הכי קל לוותר, לחתוך, לעצום עיניים.
הכל קל להתעלם מעצמנו, הרי מליוני אנשים בעולם חיים בשקר, בהסתר, בהחבא. מתחבאים מהלב שלהם, מהרצונות שלהם, מהמחשבה שמקננת השכם וערב.
הכי קל לא להיות אנחנו, לדבר בשפה זרה, שפה שמשקרת לנו בכל יום כשאנחנו לא בוחרים להיות אנחנו.
אני בוחרת להיות אני, גם אם זה אומר להיות נאיבית ותמימה.
טיפשה? אולי, לפעמים, אבל גם אמיצה. שלמה עם עצמי.
שלמה עם עצמי מספיק כדי לאזור אומץ, בפעם השנייה, ולהסתכן בתשובתו, פעם נוספת. משהו מרגיש לי אחר.
לא, אני לא אתעלם ממה שאני מרגישה. אני לא אשקר ללב שלי, שקופצים בו פרפרים לבנים כאשר הוא מביט בי.
אני לא אבלע את הצפרדע, אני לא אשתיק את מילותיי.
אני מפחדת לדבר על זה, אני מתה מפחד, אבל לא צריך לדבר...נכון? לפעמים אפשר גם פשוט לכתוב. עם כתיבה אני די בסדר.
אולי אהיה מספיק אמיצה בעתיד ואתן לו לקרוא פה, או לפחות אשלח לו דברים שנכתבו עליו. אני מספיק אמיצה לבינתיים.
" שלושה דברים שהורסים בן אדם: קנאה, גאווה ושנאה
שלושה דברים שמגדירים בן אדם: נתינה, אמפטיה ויושרה
שלושה דברים שאסור לאבד: תקווה, סובלנות וכוח רצון
שלושה דברים היקרים ביותר: אהבה, משפחה ובריאות
שלושה דברים שלא ניתן להשיב: זמן, הזדמנות ומילה "
להוריד גאווה, לשמור על יושרה, לא לאבד את התקווה. למצוא את הזמן וההזדמנות למילה,
ולעולם לא לפחד מאהבה.
פתחתי את הלב (ואת כושר הכתיבה... מה הייתי עושה בלעדיו?) ,
בואו נראה מה יצא מזה.