היה זה יום חורף יפה בוורשה. הטמפרטורות הרקיעו לשמונה מעלות (מעל האפס) והשמיים היו בהירים.
ממש היה לי חבל לשבת במשרד החשוך כשבחוץ יפה כל כך, לכן התמהמהתי קצת בדרך מארוחת הבוקר השנייה למשרד ויצאתי קצת מוקדם לארוחת הצהרים, שגם אותה הארכתי מעט.
כשחזרתי מארוחת הצהרים כבר כמעט הגיע הזמן לתה ולעוגיות של ארבע ואני פנטזתי על לצאת איתם לספסל שמול התחנה, כשלפתע קטע הסמל את חלומותיי והודיע לי שהמפקח מחפש אותי בדחיפות.
תמיד דחוף לו. ככה זה עם אנשים רזים: אין להם סבלנות והם לא יודעים ליהנות מהחיים.
הלכתי לחדרו של המפקח (באיטית מופגנת) ושאלתי אותו מה רצונו.
הוא נראה לא מרוצה ושאל אותי איפה הייתי כל היום. עניתי שהייתי בחדרי ועבדתי והוא התעקש שהוא חיפש אותי כמה פעמים ולא הייתי בחדר.
העליתי את ההשערה שאולי הוא חיפש אותי בזמן ארוחת הבוקר, ארוחת הבוקר השנייה, ארוחת עשר או ארוחת הצהריים והזכרתי לו שאחת מהזכויות הבסיסיות של כל השוטרים וביחוד הבלשים היא לצאת להפסקת אוכל מפעם לפעם.
הזכרתי גם שבמזג אוויר יפה כזה זה ממש פשע להישאר במשרד כל הזמן – והרי תפקידה של המשטרה הוא להילחם בפשעים.
המפקח כמעט חייך ואמר שלמעשה הוא חיפש אותי בעניין מזג האוויר.
הוא גולל סיפור מוזר ומסתורי: מסתבר שהמפקח רצה לצאת בשבת לפיקניק עם חברים באחד היערות המקיפים את וורשה.
אבל, בעוד שבמשך כל השבוע היה מזג אוויר יפה וממש אידיאלי לארוחות בחיק הטבע, התחזית (מדע חדשני למדי) צופה כי בשבת ירדו גשמים עזים בכל רחבי פולין והטמפרטורות יצנחו.
השתתפתי בצערו של המפקח שייאלץ לבטל את הפיקניק ושאלתי במה אני יכול לעזור לו.
להפתעתי הסתבר לי שהוא מעוניין שאחקור את הסיבות לתהפוכות מזג האוויר. הזכרתי לו שאני בלש פלילי ולרוב לא עוסק במזג האוויר, אבל הוא אמר שהוא סומך עליי שאצליח למצוא פתרון גם לתעלומה זאת.
חזרתי לחדר מהורהר. חשבתי על שתי אפשרויות עיקריות: ייתכן שהמפקח שיכור, או שהוא פשוט אידיוט.
נזכרתי שבעצם לרוב הוא די אידיוט והתיישבתי לנסות לפתור את התעלומה.
מהר מאוד צמצמתי את האפשרויות לשלוש עיקריות:
-
אלוהים מתנקם בנו על כך שאנחנו לא מקיימים את מצוותיו
-
החזאים מתנקמים בנו על כך שאנחנו לא מאמינים לתחזיותיהם
-
מזג האוויר אקראי לחלוטין וזה רק מקרה שימי החול נעימים וסוף השבוע גשום
בשלב זה אני בד"כ יוצא לחקור את עדי הראיה והחשודים. רשמתי לפניי לאתר כומר וחזאי ויצאתי לספסל שמול התחנה עם התה והעוגיות.
לשמחתי הרבה בדיוק עבר מול התחנה כומר. קראתי לו ושאלתי אם הוא מוכן להצטרף אליי לתה, עוגיות ושיחה קצרה.
הוא נענה בשמחה והתיישב לצדי.
אחרי מילות הנימוס הרגילות עברתי לדבר אתו על מזג האוויר. אומרים שזרים תמיד מדברים על מזג האוויר, אבל אני חייב להודות שזאת פעם ראשונה שדיברתי עם מישהו על מזג האוויר כחלק מחקירה...
העליתי בעדינות את התיאוריה שלי לגבי הגשם בסוף השבוע. הכומר ביטל את דבריי בהינף יד וקבע כי הסיבה שצפוי גשם ביום ראשון היא לא כי אלוהים מתנקם בנו (הוא הרי מתנקם רק בכופרים) אלא כי הוא רוצה לוודא שביום ראשון נלך לכנסייה ולא לטייל בחיק הטבע.
מיד עליתי על הבעייתיות בתשובה שלו: אם דבריו אמת, מדוע צפוי גשם גם ביום שבת???
לכך לא הייתה לו תשובה טובה וכמעט קראתי לסמל שיעצור אותו לחקירה מקיפה, אבל נזכרתי שהוא בעצם לא חשוד בכלום. שחררתי אותו עם נזיפה וחזרתי למשרד.
ביקשתי מהבלש שימצא לי חזאי לחקירה. במקרה הייתה לו ידידה טובה שהיא חזאית במקצועה והוא הבטיח שהיא תצטרף אליי לארוחת צהריים מחר. הוא שאל באיזה מסעדה אני מתכוון לאכול ארוחת צהריים מחר – ולפתע הייתה לי הארה!
הודעתי לסמל שבעצם אין לי צורך לפגוש את החזאית. מיהרתי למשרד המפקח והודעתי לו כי פתרתי את התעלומה: בסוף השבוע ירד גשם כדי שאנשים לא יצאו לפיקיניק אלא יאכלו במסעדות.
הודעתי לסמל שבעצם אין לי צורך לפגוש את החזאית. מיהרתי למשרד המפקח והודעתי לו כי פתרתי את התעלומה: בסוף השבוע ירד גשם כדי שאנשים לא יצאו לפיקיניק אלא יאכלו במסעדות.
מוסר השכל: מזג אוויר יפה עלול להזיק לעסקים
שבת שלום!
גם סיפור זה מבוסס על מקרה אמיתי.
והרשומה המומלצת היא – -לרבנית מוויזניץ זה לא היה קורה.... - בבלוג של hayaschwartz
על השיר הבא חשבתי בזכות שיחות הזרים על מזג האוויר...
אבל למי שמעדיף שירים שמחים יותר: