לבושתי עלי להודות שזהו הספר הראשון של אפלפלד שאני קוראת. אני יודעת שהוא סופר טוב וחשוב אך משום מה לא הגיע לידי אף ספר שלו. מעתה אשלים את החסר.
אם תשאלו מדוע התחלתי דווקא בספר זה, התשובה היא פשוטה: בעוד חודשיים אני נוסעת לטיול בפולין ורציתי להיכנס עמוק יותר לנושא.
גיבור הספר הוא יעקב פיין, גבר באמצע החיים, יליד תל-אביב, נשוי לרבקה, אישה קרה ודעתנית, אב לשתי בנות בוגרות ומרוחקות ממנו ובעל חנות גדולה לאופנת נשים.
בדחף לאו בר שליטה מחליט יעקב, לאחר מות הוריו, לנסוע לבקר בכפר שידובצה בפולין, הכפר בו נולדו הוריו ומתו סביו. יעקב היה בן יחיד. בילדותו סיפרה לו אמו על הימים בהם הסתתרו עם עוד שלושה אנשים בבור של איכר גוי ולאחר מכן ביערות. הסיפורים חדרו לעורקיו אך כשגדל מעט לא רצה יותר לשמוע וגם ההורים לא רצו לספר והתעטפו בשתיקתם.
יעקב ביקש לנתק כל קשר למורשת הוריו ואפילו בר מצווה לא הסכים לעשות. את זמנו בילה הרבה בצופים, אחר כך בצבא בו הגיע לדרגת סרן, באוניברסיטה ובהקמת משפחתו.
לאחר מות ההורים מכר את דירתם ומסר את כל חפציהם לצדקה. לעצמו לא השאיר שום מזכרת. אולם אט, אט הסתבר שאת הילדות והעבר לא ניתן לעקור מתוך הנפש והוא נתקף ברצון עז לבקר בכפר מוצא משפחתו. כל ניסיונותיה של רעייתו ושל חבריו להניאו מן הביקור המוזר בעיניהם לא הועילו. הוא טס לוורשה, משם ברכבת לקרקוב ומשם עם מונית בדרך לא דרך לכפר שידובצה.
כשהגיעו לכפר ביקש מנהג המונית להביאו לבית הגדול עם הגג האדום שראה ראשון. הוא התקבל במאור פנים על ידי מגדה, בעלת הבית, שהשכירה לו חדר ובשלה את ארוחותיו. מתברר שלא הייתה זו סתם מקריות, מגדה הכירה היטב את משפחתו! כילדה עבדה בבית סבו וסבתו, הייתה מיודדת עם דודתו ברונקה שנתפסה לקומוניזם והכירה היטב את הוריו.
במהלך שהותו בכפר הופכת מגדה למאגר זיכרונות עבורו. היא מספרת לו בשמחה ובהתלהבות על בני משפחתו המכובדים שאותם העריצה ובצער כנה על סופם המר. בין יעקב ומגדה מתפתח סיפור אהבה חם המפצה אותו על כל מה שמנעה ממנו רבקה אשתו. הפולנית, ששמע בילדותו ומעולם לא רצה ללמוד, בוקעת מגרונו וככל שהוא מדבר גדל אוצר המילים שלו והוא מסוגל לנהל שיחות של ממש בשפה זו.
יעקב פוגש בכפר את ואנדה הזקנה המספרת לו על יהודי הכפר, משוחח עם איכרים שהכירו את הוריו ועם ראש המועצה המבקש ממנו עשרת אלפים דולר עבור שברי המצבות שבהם רוצפה רחבת המועצה ויעקב ביקש לגאול אותן ולהביאן ארצה. יעקב מסרב לשלם סכום זה (הרצחת וגם ירשת?) ובכך מעורר את עוינותו של ראש המועצה.
יחס האיכרים ליעקב הוא בתחילה מופתע, מתפעל ובהמשך הופך לעוין. לקראת סוף שהותו במקום הוא ממש מרגיש מאוים.
תיאורי הכפר והנחל הזורם לצדו ממש מופלאים ועושים חשק לבקר במקום כזה (מקווה שיצא לנו...).
מתוך הקריאה הבנתי טוב יותר את שורשי האנטישמיות העמוקים בפולין הקיימים גם במקום שאין בו כבר יהודים. אפלפלד מפליא לתאר גם את הפחד הקמאי של האיכרים הגויים מן היהודים החכמים, פחד שהם יונקים עם חלב אמם ועם השיעורים הראשונים בכנסיה. גם את האמונה שהכפר הפך להיות מקולל בגלל מה שעשו ליהודים בתקופת המלחמה.
אין ספק שהמסע של יעקב לפולין היה מסע חייו, העניק לו תובנות עמוקות, חבר אותו לשורשיו וגרם לו גם מנה של אושר.
קראתי את הספר בשקיקה תוך יומיים ואני כבר מחכה לספר הבא של אפלפלד שאקרא.
פולין ארץ ירוקה מאת אהרון אפלפלד
הוצאת כתר
217 עמודים