"רומן מבריק מאת רב - אמן אמריקאי, שלוקח אותנו למסע רדיקלי אל תוך מוחו של אנדרו, חוקר קוגניציה מתוחכם,אנדרו מדבר ממקום לא מזוהה וגם בן-שיחו אינו מזוהה, אנדרו מדבר, אנדרו חושב, אנדרו מספר את סיפור חייו, אהבותיו, הטרגדיות שהובילו אותו כעת אל המקום הזה. הוא מתוודה,חושף את רבדי סיפורו המוזר, ובתוך כך מעורר אצלנו תהיות לגבי הידוע לנו על אמת וזיכרון, על מוח ונפש, על אישיות וגורל, על זולתנו ועל עצמנו."
"אצל אנדרו במוח" הינו נסיון של הסופר לתהות לגבי טיבו של המוח האנושי, אותו איבר מורכב שחידתו טרם פוצחה במלואה. הסופר לוקח אותנו למסע מרגש לתוך מוחו של הגיבור ובעקבותיו הקורא יוצא מבולבל ואבוד יותר משהיה.
זהו ספר ראשון של א"ל דוקטורוב שאני קוראת ואני קצת אמביוולנטית לגביו. מצד אחד הספר קריא מאד וגמעתי אותו בתוך מספר שעות ומאידך יש בו גיבוב של מחשבות ותובנות שקצת חזרו על עצמן. האמת שבהתחלה בכלל בלבלתי בינו לבין דוקטורוב אחר (קורי דוקטורוב) ורק בהמשך התגלתה לי טעותי. בכל אופן, אני שמחה על שהתוודעתי לכתיבתו של הסופר שכן בגדול נהניתי מהספר.
זהו סיפורו של אנדרו, נוירולוג וחוקר מוח מבריק הסובל מדכאון. הגיבור פורש לעיני בן שיח לא ידוע את מסכת חייו הטרגית ואת המאורעות שהובילו אותו להוה. בן השיח מכונה דוק והוא כנראה פסיכיאטר. לא אפרט על מאורעות אלה שכן הם מהותו של הסיפור ושל הגיבור. לאורך הספר אנדרו מצטייר כדמות טרגית, כאאוטסיידר ולא יוצלח וכל דבר בו הוא נוגע נחרב. המכות הנוחתות עליו בזו אחר זו הופכות אותו למעין איוב מודרני. הוא אומנם יוצא ללא נזק גופני מכל אירוע בו הוא מעורב, אך לא כן הסובבים אותו. הנזק הנפשי שנגרם לו עקב זה הוא כבר סיפור שונה. הגיבור מלא רגשות אשם ומאשים את עצמו בכל רעה וחולי שנופלת על סביבתו. למרות טענתו של הגיבור שהוא אטום וחסר רגשות ולב, לא כך הוא מצטייר לעיני הקורא ואי אפשר שלא לסמפט אותו ולחוש אמפטיה כלפיו. הגיבור מדבר על עצמו בגוף שלישי וראשון לסירוגין ובהתחלה לא היה מובן לי שמדובר באותו אדם. הספר הינו מונולוג עצמי ואוסף של מחשבות וזכרונות המסופר צורה לא לינארית ובסוג של זרם התודעה. הגיבור מונה את המאורעות שהובילו אותו להווה וככל שהקורא מתקדם בספר, מתגלה עוד ועוד נדבך בחייו האומללים של הגיבור. שני החלקים הראשונים של הספר מרירים מתוקים ועוסקים בסיפור חייו הטראגי של הגיבור. החלק האחרון אמור להיות סאטירה פוליטית האמורה לשעשע (אותי זה העציב) המקשרת בין הגיבור לבין הנשיא (היו חברים ושותפים לחדר באוניברסיטת ייל). הסיפור מסופר באופן מבולבל ובאופן לא לינארי (בכוונה אני מניחה) כדי להמחיש את הבלבול בו מצוי גיבורו.
הסופר מטיב לשרטט את הגאוגרפיה הפנימית של הגיבור וחושף לעיני כל את נימי נשמתו של הגיבור שאינו כה אדיש וחסר רגשות כפי שהוא מנסה להציג את עצמו. זהו למעשה סיפור של מוח המצוי במצוקה. אין ממש עלילה או כיוון והסיפור קופץ ממקום למקום. הדובר מחפש לפרוק את נשמתו ואת משנתו על טיבו של המוח, הזכרון והנפש ומצליח, למרות שניתן היה להדק יותר את הספר ולקצץ בהתפלספויות. היה לי קשה בהתחלה להיכנס אל תוך הסיפור ורק לקראת השליש השני נשאבתי פנימה ולהפתעתי גיליתי שאני נהנית מהכתוב למרות נושאו המדכא. הספר בהחלט לא שיגרתי, מעורר מחשבה על טיבם של החיים וטיבו של המוח ומומלץ למי שמחפש חווית קריאה קצת שונה מהרגיל.
בשורה התחתונה: מסע אל מסתורי המוח!
אצל אנדרו במוח / א"ל דוקטורוב
Andrew's Brain/E.L.Doctorow
הוצאת ידיעות ספרים, סימנים
2015, 167 עמ'
↧
אצל אנדרו במוח / א"ל דוקטורוב
↧