על השתיקה
הוא יושב שם בפתח הבית.
גבו שחוח מכובד המשאות שטיפסו ועלו על כתפיו במשך השנים.
עיניו נעוצות באדמה רוב הזמן. מידי פעם הן עולות בעייפות למעלה, מחפשות משענת להתלות עליה לרגע.
הקמטים חדרו פנימה, שום דבר לא יגהץ או ימתח אותם .
שנים חשב שרצוי לשתוק, שהשתיקה יפה...
עד שנותר לבד
ולא היה לו עם מי לשתוק עוד.
רבים כתבו ודיברו על ה"שתיקה", silence, jimlik, stilzwijgen
בעיקר נכתבו דברים בזכותה – כמעידה על חכמה, על תבונה על איפוק...
אבל אני מוצאת ששתיקה מעידה הרבה פעמים על דברים אחרים:
פחדנות, טיפשות, גסות לב, אטימות, או אפילו שקר.....
מולייר (Moliere), אמר "קשה להבדיל בין טיפש שאינו אומר מילה לבין חכם שותק."
"השתיקה היא הצעקנית מכל הדברים" כתבה אמילי נוטומב
"שתיקה כהודאה." נכתב בתלמוד בבלי
אפרים סידון, כותב על עולם שותק – עולם הבנוי מאנשים, מבודדים....
והעולם שתק / אפרים סידון
והעולם שתק
כי העולם שותק תמיד
זה נוח
זה חוסך מאמץ וכוח
וזה לא מטריד.
והעולם שתק
והפנה את מבטו.
אחרים שופכים את הדם - ואין זו אחריותו.
הוא בסך הכול עולם.
עולם קטן ועסוק.
ושיניחו לו בשקט –
וסוף פסוק.
אחרי דבריו של סידון
אולי נדבר בזכות הדיבור
והאמירה הברורה, השקולה, הישרה?