אתם קולטים מה זה?! קולטים?!
מסורת לאחרונה בפרקיי פרדוקס היא לבדוק מתי פורסם הפרק שלפני הפרק שמפורסם עכשיו. הוא פורסם ב20.10.2014. מה?! קולטים?!
טוב, אעאעאמית מתנצלת מראש על ההמתנה הסופר ארוכה. היא ביקש גם להתנצל על התוכן, אבל אני לא מרשה לו. התוכן מעולה XD
מקווה שתאהבו,
גילס D:
(וגם אעאעאמית, גם אעאעאמית מקווה שתאהבו)
פרק 22
להגנתי – לא אני זאת ששברתי את הקמע של אמילי.
לא, לא הקמע ההוא של הזמן, אמילי יכולה להיות ממש מפחידה כשזה נוגע אליו. לא, אני וסיריוס הלכנו על משהו יותר קטן, ככה שהיא תהרוג אותנו קצת פחות. אני לא בטוחה מה זה היה אמור לעשות במקור, אבל כרגע סיריוס המסכן ישב וגיהק משוואות מתמטיות ומשפטים פיזיקליים בזמן שאני ניסיתי לנחם אותו ככל יכולתי. לצערו, אני לא בדיוק הטיפוס המנחם האידיאלי.
"עכשיו תוכל ללכת לבחינה בכשפומטיקה בכלום זמן," הצעתי. סיריוס נעץ בי מבט רצחני.
"חוצה זווית במשולש מחלק את הצלע שמולו לשני קטעים המתייחסים זה לזה כמו היחס שבין שתי הצלעות הכולאות את הזווית," הוא פלט ואז עיווה את פניו.
"לבריאות." טפחתי על כתפו. "אני משוכנעת שעם קצת עבודה נוכל להבין איך לרפא את הדבר הזה בסופו של דבר."
"עבודה אינה תלויה בזמן," הוא אמר באומללות. "פגיעה של ברק גורמת לזרמים חשמליים גבוהים."
"אני יודעת, אני יודעת. אולי זה באמת לא היה רעיון כל כך טוב לעלות באמצע סופת ברקים על הגג עם תליון קסום," הסכמתי. "אבל אני לא מבינה איך זה קרה."
"הארקה גורמת לגוף המוארק להימצא בשוויון פוטנציאלים עם האדמה," הוא ענה בידענות.
"סיריוס, תפסיק לדבר," נרעדתי. "אתה עושה לי כאב ראש ואני מנסה לחשוב. למה אתה בכלל יודע את כל זה?"
סיריוס לא ענה, אלא רק משך בכתפיו.
"טוב, אנחנו צריכים להיכנס פנימה, להתייבש ולמצוא מישהו שיכול לתרגם את מה שאתה אומר לאנגלית."
סיריוס גלגל עיניים וקם, צולע קלות. מכת הברק שפגעה בו לא הותירה אותו שלם לגמרי. מיד אחרי ששאלתי אותו אם הכול בסדר הוא מלמל משהו על שרירים וחלבונים וכמה וואט יש במכת ברק, ומאז הוא נתקע ככה. זווית פה, אנרגיה שם, חנקן בכל מקום. אם קודם לא הבנתי אותו – עכשיו אני כבר לא מבינה את מה שהוא אומר כדי לא להבין למה הוא מתכוון... אם הבנתם אותי.
"ג'יימס?" קראתי. הקונדסאי השני הציץ מפינת הגג הסמוכה.
"תיקנת אותו?" הוא קרא מבעד לרוח החזקה.
"לא, אנחנו חוזרים!" צעקתי.
"מה?" הוא צווח.
"לא, אנחנו חוזרים!"
"מה?"
"לא, אנחנו חוזרים!"
"מה??"
"לא, אנחנו – " נעצתי בבן דודי מבט זועף. "סיריוס, תעשה עם זה משהו."
סיריוס גלגל את עיניו ונופף לג'יימס בידו.
"הו," אמרנו אני וג'יימס בטמטום. ג'יימס התקרב וכשהיה במרחק נגיעה שם את ידו על מצחו של סיריוס. "מה שלומך, רך כף?"
"סכום זוויות משלימות למאה – "
"מה?" נבהל ג'יימס.
" 'משלימות' דומה ל'שלם'," אמרתי בעיניים מכווצות במאמץ למצוא קשר בין השאלה לתשובה. סיריוס גלגל עיניים בזעף והצביע אל עבר חלון חדר הקונדסאים שנשאר פתוח.
"זה לא כימיה?" שאל אותי ג'יימס במבוכה. סיריוס המשיך להצביע בדחיפות אל עבר החלון. "את לומדת חקר המוגלגים והאמא החורגת שלך מוגלגית, את לא מזהה מה זה?"
"זוויות זה מתמטיקה, אני חושבת. אנחנו לומדים מה המקצועות שהמוגלגים לומדים, לא את התוכן עצמו," השבתי. קלי, אמי החורגת והלא קוסמת, באמת ניסתה להסביר לי בחופש מה כל הרעש מסביב למקצועות הלימוד המוגלגיים אחרי שהיא התווכחה עם אבא על בית הספר היסודי שאליו צריך לרשום את קולין, אחי הקטן. היא הסבירה לי כמה מונחים ונדהמה לחלוטין שאני יודעת רק את פעולות החשבון הבסיסיות ביותר (נו באמת, כאילו שהיא יכולה לדקלם לי עכשיו את כל חמשת היוצאים מן הכלל לחוק גָמְפּ לשינוי צורה של היסודות). בכל מקרה, למרות כל המאמצים שלה עדיין לא הצלחתי לקלוט חצי ממה שהיא דיברה עליו.
סיריוס נשף בתסכול ודידה אל החלון הפתוח. "גוף שחור הוא עצם הבולע את כל הקרינה האלקטרומגנטית הפוגעת בו," הוא רטן.
"חכה, סיריוס! רמוס יהרוג אותנו אם הוא יגלה שיצאנו בלעדיו!" ג'יימס רץ אחרי סיריוס ואז קפא במקומו בעיניים נוצצות. "רגע, רמוס חכם! הוא יוכל להבין מה אתה אומר! איך לא חשבנו על זה?"
סיריוס חבט בראשו של ג'יימס.
"תנו לי לחזור על זה. גנבתם מאמילי קמע, ברחתם החוצה לגג באמצע סופת ברקים, סיריוס התחשמל ושרד בנס ועכשיו הוא תקוע רק עם משפטים ממקצועות מוגלגים מדעיים בלקסיקון?" רמוס הרים גבה מעל ספר עב כרס.
"בדיוק," אמרתי.
"בלעדי?"
ג'יימס נשף אוויר שהחזיק בריאותיו בהקלה. "לרגע חשבתי שאיבדנו אותך, ירחוני."
"אל תדבר שטויות, קרניים, אני עדיין אני. והצורה שלי תישאר בדיוק אותו דבר אחרי שאמילי תשמע מה עשיתם," אמר רמוס וג'יימס בלע את רוקו. שכחתי לגמרי מזה שרמוס ואמילי יוצאים עכשיו. כל הסיטואציה הלא נעימה הזאת לא הייתה אמורה בכלל לקרות. "למה גנבתם את הקמע מלכתחילה?"
"אה..." ג'יימס ואני חלקנו מבט מבוהל.
"אני וסיריוס... התערבנו?" חצי אמרתי חצי שאלתי. רמוס נעץ בג'יימס מבט נוזף.
"הייתי צריך את הגלימה אחר כך," הוא מלמל והשפיל את ראשו כמו ילד קטן. רמוס נאנח והניח את הספר לידו.
"תגיד משהו, סיריוס."
"במעגל, מיתרים שווים זה לזה אם ורק אם שתי הקשתות המתאימות להם שוות זו לזו..."
"אני לא יודע..." רמוס כיווץ את פניו בריכוז. "אולי זה כמו חידה. צריך אולי לנסות למצוא מילה מקבילה לכל מילה במשפט ולהרכיב את ההקשר?"
סיריוס נהם וזרק את עצמו אחורנית על מיטתו בייאוש.
"מאז הברק ההוא אני מנסה להגיד לכם להביא לי קלף מזורגג ועט נוצה מחיק שאני אוכל לכתוב את מה שאני רוצה לומר," קול דומה למדי לזה של סיריוס אמר מפינת החדר וכולנו קפצנו. פיטר נחר בפה פתוח על הגב בשלווה מוחלטת כאילו שום דבר חשוד לא יצא מפיו בזה הרגע. ארבע זוגות עיניים ננעצו בו בדממה שהשתררה בחדר.
"הוא הרגע אמר – " מלמלתי באי אמונה.
"חומרים בעלי התנגדות סגולית גבוהה במיוחד מכונים 'מבודדים'," אמר סיריוס ואז רכן מעל פיטר וחיכה.
"אני זנב תולע ואני אוהב חמאת בוטנים," נחר פיטר. חיוך נמרח על פניו של סיריוס.
"זה כל מה שיכולת לחשוב עליו? תגרום לו להגיד – "
"ג'יימס!" נזף בו רמוס.
"סליחה, ירחוני," ג'יימס התיישב בחזרה על מיטתו. "מעניין איך פיטר יכול לעשות את זה," הוא הרהר.
"אנחנו תמיד יכולים לשאול אותו," אמרתי והושטתי יד אל כתפו של הנער הישן.
"לא!" צעקו שאר יושבי החדר (חוץ מסיריוס, שצעק "לוטציום"), אך כבר היה מאוחר מדי. פיטר התהפך במיטתו ונהם, ואז פקח עין אחת. באיטיות הוא הסתובב על גבו והתיישב, ואז שפשף את עיניו. הוא פיהק והתמתח ודקה ארוכה בהה בנו בנמנום, עד שלבסוף מוחו פתח את שעריו והוא קלט את העיניים הנעוצות בו. עפעפיו עדיין נותרו דבוקים זה לזה והוא התקשה להישיר מבט.
"המממף, מה קרה?" הוא שאל בפה חצי ישן ושפשף שוב את עיניו.
"פעולת האינטגרל היא פעולה הפוכה לפעולת הדיפרנציאל," הדגים סיריוס. מה שקרה אחר כך היה מחזה יפיפה – עיניו של פיטר נפקחו לחלוטין ופיו נפער בבעתה, ואז הוא מעד אחורנית מהמיטה ודשדש לצד השני של החדר, רחוק מסיריוס. בסימולטניות קפצו ג'יימס ורמוס על רגליהם ומיהרו לעברו בעוד סיריוס נשאר לעמוד ליד מיטתו של פיטר במבוכה.
"זנב־תולע, הכול בסדר?" שאל רמוס ואחז בכתפו בעוד ג'יימס טפח על ראשו באהדה (למרות שלי זה נראה יותר כאילו הוא מלטף אותו כמו עכברוש או חתול מחמד).
" מ... מ... מת..." הוא גמגם.
"מה קרה?" נבהל ג'יימס.
"קטע אמצעים!" אמר סיריוס באותו זמן.
"מתמטיקה!" צווח פיטר כאילו יום הדין הגיע, ואז ניסה לברוח מתחת למיטה הקרובה. כן, הייתי רצינית, הוא באמת עשה את זה.
"חשבתי שמלמדים דיפרנציאל ואינטגרל בכיתות הגבוהות יותר של המוגלגים, כשילדי הקוסמים כבר משתלבים במערכת החינוך שלהם. איך אתה יודע מה זה?" אמרתי בריכוז, מנסה להיזכר בשיעור חקר המוגלגים האחרון.
פיטר המשיך להיות תקוע בין הרצפה למיטה ומלמל משהו על אולימפיאדה למתמטיקה.
"אז מה עושים עכשיו?" שאל ג'יימס. סיריוס השתעל קלות וסרטט משהו על ידו באצבעו.
"אני מציע שתלכו לאמילי ותבקשו ממנה לתקן את זה," אמר רמוס. סיריוס נופף בידיו בהיסטריה ונענע בראשו.
"השתגעת?" אמר ג'יימס. "היא תהרוג אותי! ואני לא יכול למות כשלילי בקרבת מקום. מי יודע מה עלול לקרות לה!"
רמוס גלגל את עיניו. "איפה נמצא מישהו מספיק קרוב לאמילי שמכיר את הקמעות שלה?" הוא שאל ואז הסמיק כשארבע זוגות עיניים הופנו אליו. "היא לא הסבירה לי איך להפעיל אותם," הוא מלמל.
"אני יודעת!" נקשתי באצבעותיי וכל המבטים הופנו לעברי. פיטר השתחל מחוץ למיטה. "אפשר ללכת לאלכס אדמס מסלית'רין! והוא מחבב את סיריוס, אז הוא לא יסגיר אותו לאמילי."
"קוסינוס!" קרא סיריוס בהתלהמות, ואז קלט מה אמר ושילח את רגלו ברגל המיטה הקרובה.
"זה רעיון רע," הזהיר אותנו רמוס.
"זה רעיון מצוין," אמרתי.
וכך מצאנו את עצמנו באחת לפנות בוקר מול חדר המעונות של סלית'רין. קיר חלק ונעול לחלוטין.
"אמרתי לכם שזה רעיון רע?" אמר רמוס. הזעפתי את פני ואז הרמתי את אפי בגאווה וניגשתי בצעד נחוש אל הקיר. "אלן?"
"הלו? יש פה מישהו?" דפקתי בחוזקה על הקיר. הוא השמיע צליל אטום, אבל ידעתי שמאחוריו יש חלל גדול של המעונות.
ארבעת הקונדסאים נאנחו ושפשפו את מצחם בתסכול. "אלן, התוכנית שלך נעשית נוראית יותר ויותר. אנחנו התגנבנו הנה אלפי פעמים גם בלי להודיע לכולם איפה אנחנו," אמר ג'יימס.
"הו," עצרתי את ידי באוויר והסתובבתי. "אתה בטוח?"
"כן," אמר ג'יימס. "עכשיו בואו נתרחק מפה עד ש – "
הקיר נפתח ומאחוריו עמדו שתי דמויות כהות. ג'יימס ואני קיללנו בשקט ורמוס ופיטר זעו על רגליהם בחרדה. הדמויות התקדמו אל המסדרון המואר יותר כך שיכולנו לראות אותם. אלא היו אלכס אדם מסלית'רין והחבר ההוא של לילי, סורבוס סנייק או משהו.
"מה אתם עושים פה?" שאל סורבוס.
"באנו לפגוש את אדמס," אמר ג'יימס ולקח צעד מאיים קדימה לכיוונו של סורבוס. זה נעץ באלכס אדמס מסלית'רין מבט מלא תוכחה. "אתה יכול ללכת, סבר מאוס."
"ומה אם לא?" שאל... איך ג'יימס קרא לו? זה השם שלו בכלל?
כל ארבעת הקונדסאים והוא שלפו באחת את שרביטיהם, אך סורבוס הספיק לפרוק את כולם מלבד ג'יימס משרביטיהם. אני ואלכס אדמס מסלית'רין החלפנו מבט מבוהל. הולכת להתפתח פה תגרה? ממש עכשיו?
"בואו נדחה את זה לאחר כך," הוא אמר בלחש.
"לא. אני רוצה לראות איך פוטר מסתדר בלי חבורת השפוטים שלו מאחוריו," אמר סורבוס וכיוון את שרביטו.
"רגע!" קראתי ונעמדתי בין סורבוס לג'יימס. "פנינו לשלום! ג'יימס, סורבוס לא עשה לך כלום. אנחנו רק באנו לדבר עם אלכס אדמס מסלית'רין."
"השם זה סוורוס," אמר סורבוס – כלומר – סוורוס בלחישה זועמת. מאחורי שמעתי את ג'יימס, סיריוס ופיטר מתפקעים מצחוק.
"מצטערת," לחשתי ואז היסיתי את ארבעת חברי. "אתם רוצים שמישהו יבוא?"
רמוס גלגל את עיניו. "אלכס, אנחנו צריכים את עזרתך. יש לנו... בעיה קטנה עם... אחד מהחפצים המיוחדים של אמילי," אמר רמוס בהדגשה.
"אין לי מושג איך לעזור לכם," אמר אלכס אדמס מסלית'רין בקול חלוש כל כך שרמוס היה צריך להטות את כל גופו כדי לשמוע. "למה שלא תלכו אליה?"
"אפשר לומר שקצת הסתבכנו," הודיתי במבוכה.
"אל תעזור להם," אמר סוורוס. "הם לא יהססו לתלות אותך באוויר כשתפסיק להועיל להם. אתה מכיר אותם."
"היי, אנחנו לא עושים דברים כאלה," מיהרתי להתגונן.
"את אולי לא," אמר סוורוס. "אבל החברים שלך ועוד איך עושים דברים כאלה."
הסתובבתי והבטתי על סיריוס בגבה מורמת. "הם? אין מצב. אני מכירה אותם," קבעתי. אבל אז ראיתי את המבט על פניו של רמוס. זאת הייתה אשמה? "אתם כן עשיתם את זה?" שאלתי בתדהמה.
סיריוס ניגש אל אלכס ואחז בשתי ידיו, מסתכל עליו בעיניים רציניות. כולנו נעצנו בהם מבט בעיניים פעורות, ג'יימס מלמל משהו לא מובן ואלכס החוויר לחלוטין ושרירי צווארו נמתחו. סיריוס עמד ללא תנועה זמן מה, מתחבט, ולבסוף פתח את פיו. "רדיוס שווה לשלושים כפול סינוס של הזווית שמוכפלת בשתיים עשרה נקודה חמישים ואחת."
דממה השתררה. סיריוס נראה כאילו הוא התכוון לכל מילה שאמר, אך אלכס אדמס מסלית'רין רק נעץ בו מבט מבולבל, כמו כולנו. לקחו לסיריוס כמה שניות להבין מה אמר.
"ארג!" הוא רקע ברגלו. רעם הרעיד את המסדרון ואור בוהק מילא אותו. שריונות התפרקו ותמונות סטו על צידם, ובמרחק חמישה מטרים מאיתנו הקיר פשוט התפורר לאבק. כולנו נפלנו על הרצפה מההדף, המומים.
"תראה מה עשית, רך־כף," צווח ג'יימס.
גוש כהה נפל עלי ומחץ אותי לחלוטין בפיצוץ. הנחתי שפיטר או רמוס, שעמדו לידי, מעדו עלי, אבל כשהסתובבתי על גבי מצאתי את עצמי פנים אל פנים מול אמילי. "אעאעאע!" צווחתי. היא הניחה יד על פי וסימנה לכל האחרים להיות בשקט.
"אתם רוצים להעיר את כולם?"
"את רוצה לומר לי שיש מישהו שעוד לא התעורר?" גנח אלכס אדמס מסלית'רין והתרומם על ברכיו. יד אחת שלו עדיין הייתה אחוזה בידו של סיריוס. לסוורוס היה פחות מזל (נו... לא במובן הזה). קסדת שריון מתכת נחבטה בראשו בתנופת הפיצוץ והוא שכב חסר הכרה על הרצפה.
"איפה פיטר?" אמילי שאלה, חשש בקולה. פיטר לא נראה באופק, כאילו הפיצוץ העלים אותו. חשש נורא מילא את גופי. אמילי נשכה את שפתיה וקפצה על רגליה, מועכת את בטני תוך כדי. היא שפשפה את גלימתה, מה שרק לכלכך אותה בפחם, והזדקפה. "את, אתה, אתה ואתה באים איתי," היא הצביעה עלי, על סיריוס, על אלכס ועל ג'יימס. "רמוס, קח את סנייפ מפה. אם המורים ימצאו אותו באזור הזה הוא עלול להסתבך ממש," היא אמרה.
"אחת ועוד אחת שווה שתיים," מלמל סיריוס בעיניים צרות.
"לא שיש לנו בעיה עם זה," תרגם ג'יימס. "אני לא צריך לדעת מתמטיקה כדי להבין אותו."
אמילי העוותה את פניה ברוגז ואז פנתה אלי ואל סיריוס. "שניכם הולכים לנהל איתי שיחה קטנה, שלא תחשבו שאתם תתחמקו מזה עם מסע בזמן."
"איזה מסע בזמן?" שאלתי, ואז היא אחזה בי, בסיריוס ובג'יימס וכולנו נעלמנו.
נחתנו על שביל אבנים מרוצף, מוקפים בשיחים ועצים. נראה כאילו אנחנו נמצאים בגן גדול.
"מה לעזאזל?" ג'יימס קם בבהלה ואז נפל. "איפה אני? אמילי, אי אפשר להתעתק מהוגווורטס!"
"אני יודעת," היא הייתה היחידה שנחתה על שתי רגליה, והסיטה בשלווה קצוות שיער סוררת מפניה. השיער הסבוך והמלוכלך שלה נגרר אחריה וכיסה את כל פניה. סיריוס מאחורי נאנק, וכשהסתובבתי מצאתי אותו שוכב על גבו ואלכס אדמס מסלית'רין מבולבל במיוחד יושב על בטנו.
"כמה נחמד שהצטרפת אלינו!" אמרה אמילי בלבביות כנה. "אני באמת אצטרך בוגר אחראי שישגיח עליהם בזמן שאני לא פה," היא הנהנה לעצמה.
"לאן את הולכת?" שאל ג'יימס והצביע על אמילי בנימה מאשימה. "איפה אנחנו?"
צפצוף מבוהל נשמע מקפלי גלימתו ועכברוש שמן ומטושטש יצא משם. אמילי צווחה בבהלה בזמן שאני קימטתי את מצחי. ממתי לג'יימס יש עכברוש מחמד? ולמה העכברוש מזכיר לי כל כך את פיטר? לקחו לי כמה רגעים להבין שהוא מזכיר לי את פיטר בגלל שהוא באמת הופך לפיטר.
"אעאעאע!" צרחתי, שוב, ומעדתי אחורנית. כעבור מאית השנייה פיטר בגודל מלא גנח על הרצפה ואחז בראשו.
"אני חושב שנפגעתי מרסיס של הקיר," הוא מלמל, ואז עיניו התגלגלו והוא איבד את ההכרה. ג'יימס שלף את שרביטו ובהלם מוחלט קלטתי שהוא מכוון ישר אל בין שתי עיניי. הוא העיף מבט עצבני אל אלכס ואמילי כל כמה שניות כאילו הם עלולים לקפוץ עליו, אבל אני הייתי כבר עם שרביט בידיי, אז הוא מיקד בי את תשומת ליבו. רק כעבור דקה הוא פתח את פיו.
"שום מילה ממה שראיתם עכשיו. שום. מילה." הוא סינן לאט. נשמתי בשקט, והשתדלתי לא להזיז אף שריר. זה היה ג'יימס, לכל הרוחות. רק ג'יימס! הכרחתי את עצמי להירגע ואז התחלתי לצחוק.
"אני לא אסגיר את פיטר. הילד תמים מכדי להישפט במשרד הקסמים על עבירה כמו אנימגיה לא רשומה," אמרתי. "מה הוא כבר יכול לעשות עם זה?"
ג'יימס הוריד את שרביטו, אך עדיין נראה מתוח.
"גם אתה אנימגוס, נכון?" שאל אלכס אדמס מסלית'רין בשקט. ג'יימס חשק את שיניו ולא ענה. אלכס פנה אל סיריוס. "ומה לגביך?"
סיריוס משך בכתפיו בהשלמה.
"ומה עם רמוס?" שאלתי. ג'יימס הקשיח את מבטו.
"זה ממש לא עניינך," הוא אמר.
"אבל זה כל כך מגניב!" אמרתי בעיניים נוצצות.
"זו עבירה על החוק, פוטר. זה משהו רציני," אמר אלכס אדמס מסלית'רין. "מה לגבי לופין?"
"זה לא עניינך, בסדר?" צעק ג'יימס ולקח צעד לכיוונו. להפתעתו הוא מצא את עצמו מול סיריוס. הם נעצו זה בזה מבטים נחושים ולבסוף חיוך קטן הפציע על פניו של ג'יימס. הוא גלגל את עיניו ולהפתעתי ויתר על המריבה עוד לפני שהתחילה. מצד שני, מדובר בסיריוס, החבר הכי טוב שלו.
"טוב," אמרתי. "אנחנו יכולים להכריז הפסקת אש. איפה אנחנו, אמילי?"
אמילי לחצה על השעון הלבן הקטן שלה. "שנה, מאתיים ארבעים ושמונה; תאריך מדויק, העשרים ושלוש באוגוסט; טמפרטורה, עשרים ושמונה מעלות צלסיוס; מיקום, יוון; מצב ירח, סתם ירח," קול גברי ומונוטוני בקע מהשעון.
"סתם ירח?" אמילי הרימה גבה.
"תיקון; מצב ירח, אחרי מילוא," ענה השעון במורת רוח קלה.
"אחד חלקי טנגנס שווה לקוטנגנס?" שאל סיריוס.
"למה התכוונת כשאמרת שלא תהי פה?" שאל פיטר. הסתכלתי עליו, מבולבלת. הוא עדיין היה חסר הכרה, ולקח לי רגע לקלוט שהוא תרגם את דבריו של סיריוס. ואכן, סיריוס המרוגז נעץ באמילי מבט וחיכה לתשובה.
"אני עושה דברים חשובים, אין לי זמן," היא אמרה ואז צחקקה. "אין זמן. זה כל כך אירוני. חיחי – רגע." היא השתתקה. ניחשתי שזה היה הרגע שבו היא קלטה שהיא דיברה לסיריוס דרך פיטר שדיבר אליה במקום סיריוס. אמילי ניערה את ראשה ומצמצה. "טוב, אני חייבת לזוז. אלכס, תשגיח עליהם כשאני לא אהיה פה. אני אמורה לחזור עוד כמה שעות. אחר כך נטפל בסיריוס."
"רגע, מה?" הוא שאל.
"סומכת עליך," היא קרצה.
"אבל – "
"ביי!" אמילי נעלמה בהבזק חד. ג'יימס מצמץ.
"מישהו פה מוכן – בבקשה – להסביר לי מה לכל הרוחות קורה פה?" הוא קרא לחלל האוויר.
"סלחו לי." נער הופיע בין השיחים בשולי הדרך וג'יימס מיהר להכניס את שרביטו. הוא לבש טוניקה ארוכה וסנדלי עור, ועיניו ושיערו המתולתל היו בגוון חום כהה. כמה זמן הוא היה שם? הנער עקב במבטו אחר ג'יימס. "לא יכולתי שלא לראות את המתרחש, ואיני יכול אלא להניח כי אתם בעלי קסם."
"מה הוא אמר?" פנה ג'יימס לאמילי – שנעלמה. "מה לעזאזל?!"
"אני נמצא ממש פה, אתה יודע," רטן הנער ואז תפס את עצמו. "כלומר, הנני עומד אל מול פניך." הרמתי גבה והוא הסמיק. "בן אצילים אני, ושפת הרחוב אינה נאותה על פי."
"אתה מתכוון, שפה נורמלית?" שאל ג'יימס בעוקצנות.
"יוונית קלוקלת, כמו שלך," עקץ הנער בחזרה.
"היוונית שלך אינה נאותה על פיו של אף אחד," אמר ג'יימס.
"אם נתחשב בשלילה הכפולה שלך, משמעות דבריך היא – "
"די כבר!" קראתי והצבעתי על הנער. "מי אתה?"
"שמי הוא מימוס פושרימוס," הוא אמר ונעץ בסיריוס עיניים מבהיקות כשזה צחקק. "והואיל ואני מתלמד נשלחתי להיות לעזר לדודי בבית המרחץ בסירקוזה." הוא קד קידה קלה. "איננו פוגשים בהרבה בעלי קסם. התכבדו את עבדכם באירוח בבית מרחץ דודו הצנוע?"
"לא יודע, לי זה נשמע חשוד." גבותיו של אלכס אדמס מסלית'רין התקמטו.
"יש שם אמבטיה," אמרתי. "אולי נוכל להעיר את פיטר."
אז מסתבר שבית המרחץ הצנוע הוא בית ענקי עשוי משיש, שאדים לבנים עלו ממנו והילת חום הכתה בפני כל הנכנסים. מימוס בעצמו היה קוסם, ומכיוון שיש באזור טרופי זה מחסור בקוסמים, הוא החליט לארח אותנו חינם. הנער בן האצולה הציע ל'גבירה הנכבדה' אמבט רחצה פרטי, אך ה'גבירה הנכבדה' סירבה בנימוס למקלחת הנדיבה, שכן הסופה שהתרחשה בבוקר (או שמא, בעוד אלף ומשהו שנה? לכל הרוחות!) קילחה אותה מספיק.
את פיטר הוא השכיב על אחד הספסלים לידינו וידיד ושמו מרקחוס מרח על פניו משחה ממחטי עצים, בלוטים, גללים, אבני גיר ודברים מועילים כאלו ואחרים. האדון הבטיח לנו שפיטר יחזור אלינו 'כאילו האלים זה עתה ליטפו את פניו', ולכן החלטנו להשאיר אותו ככה.
סיריוס וג'יימס קפצו על ההזדמנות להיכנס לאמבט – וכרגע אני ואלכס אדמס מסלית'רין ישבנו בפינה וניסינו לקרצף את עינינו בסבון. או לפחות אני ניסיתי. השתדלתי לשמור על מבטי כמה שיותר זמן ממוקד על הרצפה במקום הזה.
"אני לא מאמין שאני פה," נאנח ג'יימס והתמתח. מימוס חייך בגאווה, בטעות מחשיב את מילותיו של ג'יימס אל בית המרחץ ולא אל העבר באופן כללי.
"זד שווה לרדיוס כפול ציס תטא!" אמר סיריוס כשהמים החמימים נגעו בגופו. מימוס הרים את גבותיו.
"יתכן שאוזני מטעות אותי, אך נראה כי בזה הרגע אמרת משפט מתמטי," הוא השתומם.
"אחי, הוא תקוע ככה כבר נצח. אתה יודע איך לתקן אותו?" שאל ג'יימס. הרמתי את מבטי כדי להגיד משהו, ומיהרתי להשפיל אותו כשגבר מבוגר ערום כביום היוולדו ומזוקן לא פחות מפרופסור דמבלדור עבר בדיוק מול עיני.
"פגע בו ברק," אמרתי. "והוטלה עליו קללה."
"מסר מזאוס?" אמר הנער. "אוי ואבוי."
"הארנבים?" הרמתי את ראשי בקפיצה ואלכס אדמס מסלית'רין שישב לצידי השמיע קול מוזר. לקח לי רגע לפרש אותו כצחקוק. כשעיניו של מימוס פושרימוס בהו בי באטימות מיהרתי להגיד: "לא זאוס, סתם קמע מקולקל."
"אה, נשמות הפכפכות שכמותם. אני מבין בקמעות!" הוא שפך לאמבט גיגית מים פושרים במלודרמטיות. "תביא לראות שנייה."
הרמתי את ראשי ובהיתי בו. ראיתי שסיריוס וג'יימס עושים אותו דבר. מימוס הסמיק ופלט שיעול יבש. "האוכל להעביר מבט חטוף? קמעות זה אחד מתחומי מקצועי," הוא מלמל. "אל תסתכלו עלי בצורה הזאת, זה ממש קשה לדבר ככה כל הזמן."
"יכולת לדבר נורמלי כל הזמן הזה?" קראתי בהפתעה.
"וקטור נורמל הוא ישר המאונך לאובייקט," אמר סיריוס.
"בסדר, הבנתי. אני מוותר," מימוס נאנח. "הקמע עדיין אצלך?" הוא שאל את סיריוס, וזה הושיט לו את הקמע של אמילי, שעדיין נשאר תלוי סביב צווארו. מימוס החל להתעסק בכל מיני כפתורים. "צריך רק לכוון אותו מחדש. תגיד משהו," הוא אמר.
"זמן מחצית החיים של – "
"לא, עדיין לא. עכשיו?"
"נפח של גוף השקוע במים גורם לעליית פני המים בנפח שווה לנפחו של הגוף," אמר סיריוס.
"כמעט – "
"אאוריקה!" גבר מזוקן שרחץ באמבט הסמוך קפץ לפתע מתוך המים והחל להתרוצץ בחדר. "אאוריקה!" הוא קרא, ואז יצא בריצה מבית המרחץ. כל הנוכחים בבית המרחץ עקבו אחריו במבטם, ולאחר כמה שניות גל של משיכות כתפיים עבר בחדר והם חזרו לדבר בבת אחת. הייתי כל כך המומה ששכחתי אפילו שאני אמורה להיות נבוכה מלבהות במישהו.
"מה זה היה?" מימוס שאל בהלם.
"ארכימדס." נער אחר, גם הוא כהה שיער, ענה לו בשעה שסחב ערימת מגבות לקצהו השני של החדר. "הוא מלמל הרבה על אאוריקות בזמן האחרון. לך תבין."
"אתה רואה?" אמר סיריוס. "הוא מדבר במשלב לשוני נורמלי. גם אתה יכול."
"בן אצולה אני," מימוס עיקם את אפו בחוסר שביעות רצון, ואז עיניו נפערו. "דיברת!"
"כן, אני יו – דיברתי!" סיריוס אמר והסתכל על כפות ידיו כלא מאמין. אז הוא תפס את ג'יימס, שישב לצידו, ומעך אותו לחיבוק. "דיברתי! אני לא מאמין! נרפאתי!"
"קרוב מדי! בלי־בגדים מדי!" נאנק ג'יימס. "אוויר!"
"פספסתי משהו?" פיטר התרומם על הספסל ובאנקה חלושה החל למשש את פניו ומרח את כל ליטופי האלים והגללים שמרקחוס שם עליו. סיריוס צהל בחדווה ורץ לטפוח על גבו, רק כדי להחליק על שלולית ולקבל טפיחה מהרצפה.
"אמרתי לכם שהוא יתעורר," אמר מימוס בלבביות.
"לא אמרת כלום," מחיתי.
סיריוס קפץ על שתי רגליו. "אני מרגיש מוכן ומזומן לחזור הביתה," הוא אמר, ואז נזכר שהוא לא לובש כלום וקפץ בחזרה לגיגית, סמוק.
הגבר הערום מבתי המרחץ עדיין התרוצץ לו ללא בגדיו, אם כי נראה כי כל תושבי העיר רגילים אל המחזה ואף אחד לא הגיב בהפתעה או תדהמה. אמנם סירבנו בעדינות להצעה של מימוס למקום לינה – ג'יימס התעקש שהוא רוצה למצוא את אמילי –אך הוא התעקש ללוות אותנו בחזרה אל מחוץ לעיר.
התעכבנו בתוך העיר הרבה זמן, בעיקר בגלל מימוס. נראה שהבחור הכיר כל נפש חיה בעיר הזו, ועצר לפטפט עם כל אדם ואדם שחלף על פנינו. ("צהריים טובים, שעתוס קצירוס", "מה שלומה של אימך, סריגוס משיוס?", "הטוניקה החדשה שלך הולמת את מעמדך היטב, ידידי היביסקוס נויוס.", "מגל שחור מרטיט למראה, לאוס שליוס"). בסופו של דבר התקרבנו אל הנקודה ממנה נסענו בזמן.
"דרכינו נפרדות פה," אמר מימוס פושרימוס. "לכבוד היה לי לארח אתכם. לא כל יום באים אלינו קוסמים."
"לכבוד הוא לנו להתארח אצלך," אמר סיריוס, להפתעתי. דווקא הוא, מכולנו, בקיא בגינוני נימוס עתיקים? שילך לעזאזל, בן בלק אצילי ומנופח! הוא לא מנצח אותי גם בזה.
"בית המרחץ הוא אחד המקומות המפוארים בו הייתי," אמרתי בחיוך שובה לב וסיריוס נהם לצידי.
"הייתי בהמון מקומות, והאירוח שלך היה הנדיב ביותר,"
"אהה," מלמל מימוס ונסוג לאחור במבוכה.
"מכל הפעמים – " התחיל סיריוס לומר, אך ג'יימס קטע אותו בכאפה לעורפו.
"מספיק כבר, הילד המסכן טובע ממחמאות," הוא אמר. "שחררו אותו."
"אה, כן," אמר סיריוס ושפשף את עורפו. "להתראות."
"להתראות," אמר מימוס והסתובב על עקביו. כשהוא נעלם באופק סיריוס הסתובב אל אלכס אדמס מסלית'רין.
"אז מה שרציתי להגיד קודם הוא – "
"סיריוס בלק!" קולה הצווחני של אמילי נשמע ממרחקים. סיריוס קפץ בבהלה, ופיטר מעד על ג'יימס. היא קפצה נחתה מהשמיים ולרגע חשבתי שהיא מנסה לחנוק את סיריוס, אך לצערי כשהתרחקה ממנו היא רק החזיקה בידיה את הקמע המתמטי. "יש לי עוד חשבון לסגור איתך!"
"עאעאעא!" צווח סיריוס.
"אתן!" צעקתי כשזיהיתי את נעלי הבובה שלבשה.
"איפה היית, אמילי?" אלכס אדמס מסלית'רין שאל. הוא שלח אל סיריוס מבט נרגז, כאילו הוא אשם בכך שאמילי קטעה אותו.
"עשיתי דברים חשובים," היא אמרה בידענות. עיניו של אלכס אדמס מסלית'רין הצטמצמו לכדי סדק דק.
"דברים חשובים?"
"לא משהו רלוונטי," היא פוקקה את אצבעותיה ואז את גבה. "אחח, זאוס תמיד מסרב לשתף פעולה."
"מה?" שאל סיריוס.
"תמיד?" שאלתי.
"אתה יכול לדבר!" אמילי מחאה כפיים בחיוך נלהב יתר על המידה. "עכשיו אני אוכל להעניש אותך בלי שיטענו שלא יכולת להגן על עצמיך." סיריוס בלע את רוקו.
ג'יימס אחז בכתפיה של אמילי וניער אותה. "למה אנחנו בעבר, אמילי? יש לי הורים! יש לי משפחה! באיזו זכות את הורסת לי את רצף החיים? איך את מתכוונת עכשיו להחזיר אותנו? הא? איזה עוד כוחות את מסתירה מאיתנו?"
סיריוס הניח יד על כתפו. "הרגע, קרניים. סמוך על אמילי, היא כבר גררה אותנו למסעות ובדרך כלל לא מתנו."
אמילי נהמה בכעס. "אל תתעסק איתי, בלק."
"אז היא לא תהפוך אותי לארנב סגול?" שאל ג'יימס בחשש.
"לא – "
"אלא אם כן ממש תדרוש את זה," הוסיפה אמילי. היא תפסה בכולנו ונעלמנו בחזרה להווה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - -
מקוות שאהבתם!
גילס D:
נ"ב: תגובה לאעאעאמית ומיד!