הנה נולדה בסוף השבוע האחרון מילה חדשה "שיימינג" , הוצאת דיבה בעברית...
איך הגענו למצב שרשת חברתית מביאה להכפשה וקלקול שמו הטוב של אדם עד כדי לקיחת חייו בידיו, איך משפיעה המילה הכתובה על תודעתו של אדם ומביאה אותו להתאבד.
לפני מספר שנים ילד צעיר התאבד בעיקבות הכפשה ורצף מילים קשות ומתעללות בדף הפייסבוק שלו, נפשו לא עמדה לו והוא תלה את עצמו.
הרשת החברתית נועדה לחבר בין אנשים, נועדה להביא לקשרים חברתיים ישנים וחדשים בין האוכלוסייה, נועדה לעשות טוב ולא להרע.
הרוע מגיע מכיון שאנשים לא יודעים לסגנן , לא יודעים לנסח, מבקשים "לפלוט" את אשר על ליבם מבלי להתחשב בצד השני, ככל שכותבים בצורה בוטה, בצורה מפורשת, באופן ברור וחד, מעלים נושא וקוראים לו בשמות "אקטואלים", או משלבים "מילות מפתח " טרנדיות...לאחרונה אלו הן מילים כגון גזענות, אפליה, הדרת נשים, אלימות והתנגדות לשירות בצ"הל , מספר הלייקים והחחשיפה יותר גבוה.
חשוב להבין שלמילה יש כוח ובימינו היא הרבה יותר חזקה ועוצמתית, הכל פרוץ, חשוף, לא מבוקר הן בפייסבוק, הן בקבוצות הוואטסאפ, לפעמים בבלוגים, ואפילו במיילים אישיים, אנשים לא רואים את הלבן של השני, את התדהמה, את הפליאה, את המבטבעיניים וכותבים את אשר על ליבם, מספרים את החוייה האישית שלהם לפעמים בטון רך ולעיתים בטון מתלהם , לוחצים "אנטר" בלי לקרא את אשר כתבו, לעיקר לפרסם כאן ועכשיו, לא לאבד את הרגע, לא לאבד את המומנט....לקבל חשיפה עכשיו. כל מה שקורה עכשיו הוא החשוב.
אשתף אתכם במספר דוגמאות:
אני ככותבת בבלוג כבר 6 שנים, לא מפרסמת באופן חפוז ומהיר, אני קוראת כל מילה, משפט, פיסקה, שוב ושוב, אפילו מתיעצת עם קולגות ומוודא שהכתיבה שלי והרעיון מועבר בצורה אסרטיבית, עינינית ולא פוגעת לא באדם, לא בחברה ולא במוסד.
1. לפני מספר שנים בתחילת דרכי בתפוז כתבתי בפורום מסוים, זה היה טור שבועי אודות תזונה , אבות המזון, וכל הקשור בזה, השקעתי בכל כתבה וכתבה..היו פעמים שהתגובות היו עיניניות ופעמים אחרות שהתגובות היו קשות, קראו למקצוע שלי בשמות כרפואה שחורה, חסרת ידע ועיניין, ועוד מילים שהדף יאדים ויסמיק..אחרי התלבטות ובעיצה אחת עם מנהלת הפורום החלטתי להפסיק את הטור.
2. לפני שנתיים בערך כתבתי על נושא הטבעונות, הבעתי את דעתי האישית מבחינה מקצועית, אחרי שיחה ושיתוף עם לקוחות שהתנסו בטבעונות והרגישו שלא בטוב, נוצרו חוסרים תזונתיים , והם חזרו לאכול אחרת, באופן המתאים להם יותר. הרשומה פורסמה בעמוד הבית של תפוז, כלומר החשיפה היתה רחבה.
התגובות שקיבלתי על הרשומה היו מוגזמות, ממש קטלו אותי, כמעט "אונס" מילולי...זו היתה חוויה לא קלה. החלטתי ,פשוט להפסיק לקרא את התגובות, להתגבר על המבוכה וחוסר הבטחון שנוצר בעקבותיו ולעבור הלאה.
לכתוב בלוג ולשמר אותו מספר שנים זה לא קל, חשוב להבין ולדעת על אילו נושאים מדברים , מה לכתוב בהקשר להביא את הדעה בצורה ברורה, אסרטיבית, אפקטיבית,לא פוגעת, איכותית, מועילה ומעלה את התודעה ומודעות.
כל האמור לעיל חייב להיות גם בפייסבוק וגם ברשת הוואטסאפ, ובכל רשת חברתית אחרת.
אם לא נקפיד על שפה יפה, שפה לא פוגעת ומלווה בשיימינג, או שפה בוטה, שפה עילגת נהיה שוב ושוב בסיטואציה אותה אנו חווים כיום. נתאבל ונתעצב על אדם שאנחנו לא מכירים אלא עשה את עבודתו, אדם שבסך הכל קם בבוקר ליום עבודה, או ליום לימודים.
למילה יש כוח ועוצמה , יש השפעה על האדם, על הסביבה, בואו נשתמש בה בצורה טובה, יעילה, חברתית, מעצימה ומגדילה.
תודה שקראתם אתי.