דבורים היוצאות מן הלב

שוב הגיע שבוע הספר ולכבוד בואו המבורך החלטתי לנסות להסיר קצת את האבק מהבלוג הזה.

הרשומות הקרובות יוקדשו לכמה ספרים שיצאו בשנה האחרונה בעברית ואני מקווה שבהמשך יהיו לי עוד כל מיני הפתעות וחדשות.

נפתח בספר מות הדבורים מאת ליסה או'דונל.

עלילת הספר מתחילה בגלזגו, סקוטלנד, בחג המולד של שנת 2010, זמן קצר אחרי שמרני בת ה-15 ואחותה נלי בת ה-12.5 סיימו לקבור את הוריהן בחצר ביתן. בשלב ראשון לא ברור לקורא מה קרה ולמה, אבל לאט ובהדרגה מתברר הסיפור כולו ובה בעת נפרשת עלילה נוספת, העוסקת בניסיונן של האחיות להמשיך בחייהן כרגיל ובקשר הנרקם בינן ובין שכנן הזקן, לני.

בדומה לספרים רבים אחרים שנכתבו בעשור וחצי האחרונים, הספר כתוב מכמה נקודות מבט, שכל אחת מהן מאופיינת בסגנון משל עצמה. מרני היא טינאייג'רית חסרת רסן ששפתה וולגרית ורווייה בביטויי סלנג. נלי היא ילדה תמהונית שהמוזרות שלה מתבטאת בין השאר בשימוש בשפה שלא הייתה מביישת ליידי ענוגה בת המאה התשע-עשרה. לני, בעל הסגנון הסטנדרטי ביותר מבין שלושת הגיבורים, הוא זקן גלמוד ומקסים שבסך הכול משווע לאהבה.

השילוב בין נקודות המבט השונות כל-כך והעלילה הבלתי שגרתית יוצרים ספר ייחודי ומרתק - אפל, מזוויע ומדכא אך גם מלא רכות, חמלה ואפילו אופטימיות. אהבתי במיוחד את האופן שבו הוא מצליח לרגש מאוד מבלי להשתמש במחוות גדולות ומוגזמות, פשוט מכוח אנושיותן של הדמויות והטרגיות של המצבים המתוארים, ומצאתי את עצמי משתהה בסיום הספר מתוך אי-רצון להיפרד מהדמויות שאליהן נקשרתי כל-כך במהלך הקריאה.

יש לציין שאת הספר קראתי באנגלית ולכן אין ביכולתי להתייחס לתרגום, אבל אני מוכרחה לומר שאני סקרנית מאוד לראות איך התמודדה המתרגמת, שרית פרקול, עם האתגרים הלשוניים והסגנוניים הרבים שהספר הזה מציב.

אם כבר קראתם את מות הדבורים, באנגלית או בעברית, אשמח לשמוע את התרשמותכם בתגובות או בדף הפייסבוק של הבלוג.

(מות הדבורים. ליסה או'דונל. מאנגלית: שרית פרקול. הוצאת קוראים, 2014.)

חמוטל ילין