Image may be NSFW.
Clik here to view.
על המאמאליגה סיפרתי כאן לא פעם.
התמזל מזלי וזכיתי להתחתן עם בנה המוצלח וכך לחיות חלק גדול מחיי הבוגרים לצד האישה החריפה, החכמה, המצחיקה, השובבה, החמה והאוהבת הזאת.
הכינוי מאמא-ליגה הוא שילוב - מוצלח בעיני - של המילים מאמא - אמא וליגה - ליגת על, ומצביע בו זמנית על עליונותה כאם וכבעלבוסטע ועל מוצאה מהעיר דז' אשר בטרנסילבניה, חבל ארץ שנע ונד לאורך השנים בין רומניה להונגריה. לצערי הכינוי קפץ למוחי הקודח (תרתי משמע) רק לאחר לכתה מאיתנו לפני שבע שנים - וחבל שכך, כי נדמה לי שהיתה מעריכה אותו הרבה יותר מהכינוי "פולנייה" ששמעה מאיתנו כשהתנהגה בהתאם - וכ"יידישע מאמא", אין מה לעשות, היא עשתה את זה לפרקים.
בכל פעם שאחד מאיתנו העלה על בדל שפתותיו את מה שהיא כינתה "העובדה הלא נכונה היסטורית", הנ"ל היתה מתנפחת בזעם פולני לחלוטין - ולאחר העלבות ממשפחת "אני לא כועסת, רק נפגעתי", זכינו לקיתונות של רותחין - "אני פולנייה? גרטה פולנייה, גיזי פולנייה, גיטה פולנייה - אני פולנייה? יש לכם מזל שאני לא פולנייה - באושוויץ כל הקאפו'ס היו פולניות והן היו עושות לנו את המוות, אני עושה לכם את המוות? אז תפסיקו עם זה כבר!"
ניסינו, באמת שניסינו - עד הפעם הבאה :-) .
טוב - אז בואו ונחזור לנושא.
כל עוד שרגליה של המאמאליגה היו קלות ונשמתה מוארת בשמש, היא זרמה די בקלות עם החיים למרות המכות שספגה כל חייה - אבל כשהרגליים התחילו להיות כבדות, הכאב עבר לגור בה והחיים עברו ל- The Dark Side of the Moon בעקבות אותה צרה איומה שנחתה עליה - שהרופאים כינו "בעיה נפשית", אני כיניתי "הבעיה הנפשית של הרופאים", והיום אני סוף סוף יודעת לקרוא בשמה, "פיברומיאלגייה" - ולאחר שאחיה עזבו בזה אחר זה את העולם והשאירו אותה לבדה, נושא אחד העסיק אותה בטורדנות והוא החשש כי זכרם של בני משפחתה שניספו בשואה ישקע ויעלם לנצח בתהום הנשייה לאחר לכתה.
כאשר הסיגריות שעישנה כמו קטר נקמו את נקמתם ושלחו חיצי זפת מעופשים ומורעלים בגופה, היא זנחה את החששות ועברה לתוכנית פעולה מסודרת.
"את האבן של אפו (אבא) תלטשו, שלא יהיה ככה ישן וחדש, ואת האבן שלי תעשו בדיוק אותו דבר כמו שלו - וברווח שבינינו תניחו לוח משיש, ושם תחרטו את כל השמות של ההורים והאחים והאחיינים - את מבטיחה? תבטיחי לי, כי זה משהו שאני יכולה לבנות רק עליך". "בטח מבטיחה," נשבעתי "ואני מבטיחה יותר מזה - שבכל יום שואה, אדליק לזכרם נרות נשמה ואומר את השמות בקול גדול והם ייזכרו כל עוד אני חיה וצלולה - כדי שאת והם תנוחו בשלווה."
ואז פרשה גם המאמליגה וחצתה את הקווים לעולם שאני מקווה שכולו טוב - ומייד כשקמנו מהשבעה הלכנו אל איש האבן ופרסנו בפניו את בקשתה האחרונה כלשונה - ועל לוח השיש שבינה לבין גרשון, שעזב אותנו חצי יובל לפניה, חרוטים משחור שמות בני משפחתם שנשארו שם. וכמו שהבטחתי, בכל יום השואה אני עומדת ומדליקה נחש ארוך ארוך של נרות נשמה - אחד לכל אחד מבני המשפחה, אלה שנשארו על אדמת אירופה ואלה שהמשיכו ובנו חיים למרות הכל ובזכותם אנחנו כאן. לגרשון, למגדה ולאבא שלי האהובים ששמורים בלבנו לעד.
נו טוב אבל... הלו... מה הסיפור עם ניקיון יום השואה?....
זוכרים את תיאור המגה בלבוסטע מתחילת הרשומה? המאמאליגה שלי היתה האישה הכי נקייה ופדנטית בעולם - כזאת שנקיונה אומנותה - ואני, אני ממש לא!
לא פעם התוודיתי קבל עם ובלוג שאצלי בבית אי אפשר לאכול מהרצפה - ואם נודה על האמת, לא יזיק להעביר סמרטוט גם על השולחן לפני שאוכלים.
פתאם אני קולטת - שהנה היא עזבה אותנו, והיא הגיעה לשם ופגשה את כולם, ובשמחת הפגישה סיפרה על בנה ועל הנכד המהמם שלה ועל זה שהכלה שלה תמשיך להדליק נרות נשמה לזכרם והיא תרצה להתגאות - והיא יודעת איפה אני גרה. וככה, בערב יום השואה היא תגיע אלי הביתה עם ההורים והסבתא והאחיות והאחים שלה ועם החם וגרוע יותר עם החמות שלה - אישטנם אורום (אלוהים יעזור)- ואני אעשה לה בושות? לא יקום ולא יהיה!!!
וככה נפתח לו מנהג חדש - "נקיון יום השואה" - וזה הכל כדי שסבתא מגדה לא תכנס אלי הביתה ואז תרצה לקבור את עצמה באדמה בפעם השנייה - מהבושה!
אוהבים ומתגעגעים
מדליקה נרות נשמה וירטואליים גם כאן - לזכרם
Image may be NSFW.
Clik here to view.
לזכרה של מגדה, לבית מטיאס
הוריה: יונה ופרידה
אחיה: אילונקו בואי ושטפי
אחייניותיה: אדית וגרטיקה ועוד שני תינוקות זכרים בני יומם שלדאבוני לא הצלחנו לשחזר את שמם.
לזכרו של גרשון דויטש,
הוריו: צבי הרמן וטובה גיטל
אחיו: משה ושלמה
לזכר עליזה-שרה מטיאס לבית בלאו
אמא רגינה ואחותה לאה שגם לה במסגרת פיזור ההבטחות התחייבתי לא לשכוח וכמובן שלזכר בעלה שמואל מטיאס
לזכר מיכאל קליין רעייתו רלי ובנם יונה
ובני משפחתם שנשארו שם.
ולזכר אבא שלי יעקב ג'קו לוי שרק לאחרונה הבנתי שהוא נחשב כנרדף הנאצים בזכות ולא בחסד ולכל משפחתו.
יהי זיכרם ברוך