זו לא סתם עוד הקלטה של תוכנת המדידה STRAVA זה אירוע בקנה מידה נדיר: 49 שניות על המסלול אותו אני מודד הכי הרבה בשנתיים האחרונות. 49 שניות הוא הזמן המהיר ביותר שמדדתי אי פעם על דרך רופין, 700 מטר מישוריים מהבודדים בירושלים ההררית אבל התזמון, התזמון: ברכיבת נסיון מהוססת מאוד בחלקה, עם יד אחת אוחזת בכידון ברב הרכיבה ובלי ידיים בחלקה כדי למנוע לחצים על אזור הקיבוע של עצם הבריח עם לוח פלדה ומסמרים כחודש בלבד אחרי הניתוח אחרי תאונה קשה עם זעזוע מוח ואובדן הכרה, יומיים אחרי ששוב עצרתי בעדי מלהגיע שוב למחלקת עיניים בבית החולים בבקשה לעקור את עייני החולה והמאוד כואבת.
דרך רופין היא "מדד בר-גיורא" החדש בשבילי - המסלול שעליו אני בודק את יכולותי כרוכב אופני כביש בשנתיים האחרונות אם כי היא יותר מדד ליכולות ספרינט בניגוד ליכולות טיפוס שהעליה של בר-גיורא מודדות אבל כמי שגר בפסגתו של ההר הגבוה בהרי ירושלים היא עבורי עדיין רלוונטית לכושר כללי והיא נותנת תשובה לחששות הרבות והשאלות שנשאלו באשפוז הארוך בבית החולים כפי שעלו בפוסט הקודם.
ובדרך ראיתי נערות יפות מחייכות, אולי כתודה על שהאטתי עד לכדי עצירה למענן במעבר החצייה ואולי כיודעות שאני בדרך לכתוב עוד דף בדברי ימי חיי, דף שחשוב מכפי שחשבתי כשם שאחדים מחברי חשבו כשאני להערכתי סתם שיחקתי ולהיפך, כשנראיתי בעייני עצמי כספורטאי על ובעייני אחרים מסכן מעורר רחמים.
דקות מסיום הרכיבה כבר עלה הרעיון שלמעשה ביצעתי "טייפר" - מנוחה לפני מירוץ וכמובן עלו השאלות לגבי החומרים שאני לוקח(מודה - לקחתי כדור משכח כאבים לפני יומיים כשלא יכולתי לשאת יותר את הכאבים בעין ובעצם השבורה) וכמובן עלו השאלות לגבי הבטיחות ברכיבת ספרינט עם יד אחת, אז ליד הבור במטר ה 563 כן השתמשתי ביד הפגועה כדי להסיט את הכידון ובסוף המסלול כדי לבלום מעט את הגלגל הקדמי כי האחורי עם שמיניות רחבות.
קצת שינוי בעלילה או שמא המשך צפוי.
