לא יאומן כי יסופר החופש שלי נגמר...

התגעגעתי.. כן ...התגעגעתי.. 

וחשוב לי לכתוב לכם אותי.. נטו.. (כמו תמיד בעצם..) 

 יותר מאשר לפרסם תמונות ,  

ויותר מאשר לפרסם דברים שיצרתי , 

ויצא לי ליצור כל כך הרבה כרטיסים  ודברים אחרים (עשיתי המון וידי עדיין נטויה.. ) 

השבוע   גם לקחתי חלק בתורנות שמירה על חמותי... כי אנחנו לא משאירים אותה לבד .

וגם יצא לנו לחגוג קצת ..

למשל אתמול בערב אפילו נסעתי עם רפי ותבניות וקופסאות של אוכל

להקל על אמי ובנזוגה בחג שני.. 

הם היו בחו"ל וחזרו רק יום לפני חג שני 

ויצא לי כמה ימים לשבת  לקרוא רשומות וגם להגיב..

 יצא לי לנוח שבוע (כי הייתי בחופש )

היה כיף סוף סוף לצאת לחופש בלי  שום מחויבות ,למרות שזה היה  גם בלי חופשה של ממש

(ואתם יודעים שאני מתכוונת לחופשה שבה נוסעים לנופש במקום אחר ,ולא נשארים בבית)

אז אני נשארתי בבית, ויצא לי להספיק לעשות  הרבה כביסות...

אני נזכרת  בדמעות בכל מיני רגעים עצובים ומרגשים שהיו בשבועיים האחרונים.. 

אותה הרמת כוסית בשישי הראשון  למותו של חמי (שהיתה באמצע השבעה)  

כשאח של רפי (מושיקו) פרץ בדמעות ולא הצליח לסיים את המשפט שניסה להגיד...

וכמובן שכולנו מיד  בכינו אתו... 

הביקור של המנהלת שלי בשבעה , כל הכבוד לה! 

אותה הרמת כוסית בעבודה בה היא דאגה לי לפיצה טבעונית  כדי שהפעם גם אני אוכל עם כולם.

חלוקת הברכות  שהכנתי  לכולן , כולל לעובדת החדשה שהגיעה לעבוד אתנו  רק יומיים קודם.. 

המתנה שקיבלתי מהמנהלת , זה בהחלט משהו שלא חוויתי בעבודה הקודמת בכלל.

 המתנה שנתנו לי הורי התינוקיה שריגשו אותי עד דמעות ביום האחרון שלפני היציאה לחופש ...

כל הכבוד להם ! 

אותו הרגע שנכנסתי הביתה אחרי יום נקיונות בעבודה

(שבמקרה זה גם היה אותו יום אחרון לפני היציאה לחופש ...)

ואז גיליתי שטיראן  כבר בבית ושהיא הפתיעה אותי וניקתה את הבית  יחד עם רפי

 כדי להקל עליי...אני  פשוט מרוב התרגשות פרצתי בבכי.. 

והיא ישר חיבקה אותי "אימא למה את בוכה ?! " ואז בכיתי עוד יותר.. ועכשיו יורדות לי דמעות..גם... 

אותו בוקר של ערב חג  פסח (יום שישי שעבר)

שבו לקחנו את טיראן איתנו  (היא הגיעה הרי יום קודם וניקתה את הבית לעשות לי הפתעה ..)

ובדרך אספנו גם את מור וכפיר ... בליל הסדר כולם הגיעו וחגגנו אצל נטע אחות של רפי .

וככה עם שלושת ילדינו הסתובבנו לעשות קניות במול זיכרון

ואחרי זה הלכנו לשבת לאכול חומוס אצל מירו בפארדיס ביחד בשעה 11 בבוקר..

בכיףףףף ענקקקק וביחדדדדדד

היה הקטע של אותו הזאטוט  מהגן שרץ לקראתי כשראה אותי ושהוריו ברכו אותנו בחג שמח...

היה את  ערב החג  (ליל הסדר ) שהרמנו כוסית לזכרו של ניסים וכולנו בכינו ..

כל אותו ערב כולו שהיה שמח מהול בעצב.. בזיכרונות ...

נזכרנו  בכל מיני אמירות משעשעות שתמיד היו לו בהקשר.. 

אותו הרגע בו רפי הראה לי את המצבה שאנחנו נלך אליה ביום חמישי הבא..(ה30- גילוי מצבה.. )

עכשיו רפי מזוקן (דווקא מתאים לו מאוד) אבל  הוא נורא סובל מהזקן הזה .. מגרד ומציק לו ...

 הוא כבר מחכה לרגע בו ילך למאיר הספר הקבוע שלו  ויעשה תספורת ותגלחת ...

הזמן עף  לי מהר מידי , החופש הזה לטעמי לא נוצל כמו שהייתי חפצה.. 

אבל זה מה יש ועם זה ננצח.. 

רציתי נורא לגמוע  יותר קילומטרים בביקורים לאנשים שאני אוהבת..

ושמזמן לא ראיתי אותם וחיבקתי אותם  חיבוק לא וירטואלי.. אבל לא יצא.. 

 אי אפשר היה לנו השנה להשתתף ביותר אירועים חברתיים .. לצערנו..

 היינו צריכים להתחלק בין זמן חופשי לזמן שמירה...

אז הזמן רץ לי מהר ורציתי להספיק יותר..אבל יהיה בסדר.

תודה לכל מי שעשה לי שמחה בלב

לכל מי ששלח מילים טובות ומנחמות 

לכל מי ששמח בזכותי בגלל סיבות כאלה ואחרות 

כל מה שאני רוצה זה שהכל יהיה טוב לכולכם! 

ואם אפשר עוד יותר טוב  ורק טוב ! 

אז באיחור , אני מקווה שהיה לכם חג פסח שמח !