אתמול במהדורת החדשות, או אחרי החדשות, החליטו בערוץ 10 לתקוע גלגלים בסופר החדש של קופיקס. זה שמוכרים בו חלב וקוטג' בחמישה שקלים. הם הראו שאם קונים באריזה קטנה של חמישה שקלים משלמים הרבה יותר על 100 גרם של המוצר. ולכן, הם שאלו, למה לקנות שם?
למה? מכמה סיבות שהכתבה בחרה בנוחות רבה להתעלם מהן.
נניח שקמתי בבוקר עם עשרים שקלים ביד, ואני צריכה לחדש את מלאי הגבינה במקרר. יש לי ילדה אחת שאוהבת קוטג' בסנדביץ וילדה אחת שאוהבת גבינה לבנה. בלי סופר קופיקס: ירדתי למכולת/סופר/חנות, קניתי אריזה גדולה בעשרה שקלים של גבינה לבנה ואריזה גדולה של קוטג'. הלכו העשרים שקל ולא נשאר לי שקל אחד אפילו לחלב. שבוע לאחר מכן ילדה אחת אכלה חצי קוטג', וילדה שניה אכלה חצי קופסאת גבינה לבנה. בכל זאת הן ילדות רזות וכמה גבינה אפשר לאכול בסנדביץ של בית הספר. עקב הורדת כמות המלח בגבינות, קיצור משך התפוגה של מוצרי גבינה, הפתיחה של אריזת המוצר, חדירת חמצן לתוך הקופסא בעת המריחה, כמו גם חיידקים שיש באויר, שתי האריזות נראות ג'יפה, מריחות לא משהו, ויש להן נוזל צהוב בפנים. הן נזרקות לפח כשהן חצי מלאות, ושוב אני יורדת למכולת עם עשרים שקלים.
עם סופר קופיקס: אני יורדת למכולת עם עשרים שקלים. בחמישה שקלים אני קונה קוטג' באריזה יותר קטנה, נניח חצי בגודל. כך גם גבינה לבנה. אני מוסיפה בחמישה שקלים פסטרמה לפינוק, ונשאר לי עוד מספיק כסף לבירה עם הסנדביץ פסטרמה והעיתון של יום שישי. בסוף השבוע הבא אני זורקת חבילת קוטג' ריקה וחבילת גבינה לבנה ריקה לפח. שום אוכל מיותר לא נזרק, וביד נשארה לי כמות מספקת של מזומן בשביל עוד כמה דברים.
בלי אריזה קטנה יותר זרקתי אוכל וגם כסף לפח. לכולנו יש מוצרים שאנחנו לא צורכים עד הסוף, כי יש לנו עיניים גדולות כשאנחנו קונים, כי אין ברירה ויש רק אריזה גדולה, או כי לא הספקנו פשוט לסיים אותם לפני שמגיע תאריך התפוגה שלהם. וזה במקרה הטוב שחבילה גדולה עולה באמת זול יותר למאה גרם מוצר. כמו שהוכיחה התקשורת בעבר, הרבה פעמים הגודל הוא רק אשליה, ואריזה גדולה יותר יקרה לפחות באותה מידה אם לא יותר מאשר אריזה קטנה, למאה גרם של מוצר. או שההבדל הוא לא באמת משמעותי. והרי בדיוק בשביל זה המציאו את החובה לכתוב על המדף מחיר למאה גרם. כדי שלא ירמו אותנו הצרכנים כמו שרימו בעבר. וגם כך מצליחים לרמות אותנו.
אריזות גדולות אולי הומצאו למשפחות גדולות, כדי להוזיל את הצריכה, אבל בפועל כבר שנים שהן מנוצלות ניצול ציני כדי להוציא מאיתנו יותר מזומנים.
כשיש לנו אריזות גדולות יותר של אוכל אנחנו נוטים גם לאכול כמויות גדולות יותר. נמרח שכבה עבה יותר של משהו עתיר שומן, נשים יותר קורנפלקס בקערה, נאכל יותר סוכרים ופחמימות. ונתפלא שאנחנו שמנים יותר, חולים יותר בסוכרת ובמחלות לב, ובכלל. כשאנחנו רוכשים מצרכים באריזות קטנות יותר אנחנו גם אוכלים בריא יותר. פשוט כי העין מתעתעת במח, שעובד על מנגנון השובע.
אז נכון שבהרבה מהמוצרים שנקנים באריזה קטנה יותר אנחנו משלמים יותר למאה גרם מוצר, אבל לא תמיד ולא בהכרח, ואין מקום לתת תואר חסידי אומות העולם לא לרשתות הסופרמרקט ולא ליצרניות המזון. כל אלו באים לעשות על הגב שלנו כסף, ורווח זה כל מה שמעניין אותם.
כצרכן צריך לעניין אותי המצב הבריאותי שלי, כמות האוכל שאני באמת צריכה במקרר, והאם בשביל אותו סכום אני יכולה לספק לעצמי חוויה רחבה יותר, הנאה גדולה יותר, ניצול טוב יותר של המשכורת שלי. וקופיקס בהחלט מעניקה לנו הזדמנות לצרכנות נכונה במובן רחב יותר של המילה.
ולסיכום רק שאלה, בקטנה כזה: מה הסיבה שערוץ עשר, דה מרקר, ובכלל התקשורת, החליטה לעשות סנסציה ממשהו שהיה ידוע מראש, הצגתו לא מדוייקת בלשון המעטה, והעלאתו משרתת רק את הקונגלומרטים והטייקונים ששולטים בחיינו ולא רואים אותנו ממטר?