התעללות - זכרונות כואבים עולים מתהום הנשייה - לא מרפים

"כף יד רשעה.... 

כל מה שסיפרתי אמת ויציב" - דליה רביקוביץ

אני זוכרת

אני זוכרת את בית היתומים קסטנבוים בירושלים בו הושמתי בתום מלחמת השיחרור

אני זוכרת אותי - ילדה קטנה בת 5 וקצת - מקבלת מכות

לא רק מכות מהיתומים האחרים - ה"גדולים " - בני עשר - אשר גוזלים בכוח את מנות הבשר הזעירות ו/או הקינוחים שקיבלנו, מה"קטנים" כמוני

 אני זוכרת בעיקר את המכות הכואבות יותר-מבעלי המוסד

 אני לא שכחתי את המכות שקיבלתי מאם הבית מנהלת המוסד כאשר פתחתי את דלת אחד החדרים והיא היתה אחריה...

אחרי כן הגעתי לגיל 6 והועברתי לבית צעירות מזרחי - גם הוא בית יתומים. 

שם חטפתי צרחות מהמדריכה, מכיוון שלא חפפתי את ראשי כהלכה והיו לי כינים.

וקיבלתי איומים במכות מכיוון ש"ברח לי" בלילה"

שם הייתי כל כך רעבה, עד שניסיתי לאכול סיד שנשר מהקיר. 

מזלי הגדול שחליתי באדמת ודלקת אוזנים, וכן ירדתי במשקל ורזיתי באופן מבהיל, כך שהנהלת המוסד הודיעה למשפחתי שהם אינם מוכנים להחזיק בי יותר, סבתי האלמנה - אם אמי - אספה אותי לביתה. שם היה אוכל, אבל אני תמיד נותרתי רעבה ,כך שכאשר באה אחותי ששהתה אצל סבתי השניה השבעתי אותה לא להגיד אף פעם "אכלתי" אלא לתת לי גם את ארוחתה - פשוט לרעבוני לא היה קץ...

אבל נותרתי ילדה רעה: אוהבת לקרוא ולא לכרוע על ברכי  - לקרצף את אבני החצר במברשת. במקום זאת אהבתי לקרוא. הספרים היו גלגל ההצלה של חיי ( ציטטה מספר שפעם קראתי )קראתי גם את זעקי ארץ אהובה, גם את האסופית, גם את ז'ול וורן, גם את קרל מאי, גם את פרל בוק ורוב ספרי הקלסיקה הרוסית: טולסטוי, טורגנייב, דוסטוייבסקי. ועוד ועוד - החלפתי ספרים בספרית בני ברית, אבל נהניתי גם ספרים שהיו בבית בספרייתו של דודי שלמה. אני זוכרת שקראתי את קורות ימי עולם של דובנוב  ואת ספרי אורד וינגייט שתורגמו לעברית, וגם את ספרי הנביאים ישעיהו ירמיהו. בקיצור כל מה שהצלחתי לקחת תחת  ידי - להשיג ולקרוא

 דמדומי הערב צבעו את השמים בוורוד, החושך ירד - כבר לילה, צריך לכבות את האור-  חבל לבזבז חשמל

לכן קמתי עם אור ראשון בחמש בבוקר:לקרוא, לקרוא, ולקרוא.

לא היה גבול לצמאוני לידע, לחוויה להנאה מקריאה

אני לא דיקנס וזה לא סיפור "אוליבר טויסט," זה גם לא "ילדות" של מקסים גורקי

זה סיפור מציאות שלא שכחתי -  שאני נושאת עימי ואיני יכולה לשכוח!

כדאי לקרוא גם

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/1598535

ואת "אין עז ואטום יותר מברזל שערי החסד" נמצא בקובית ברשומות של משפחתי וחוויות אחרות